ע"א 1429/09 ארגון מגדלי הירקות נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו ימנעו המשיבות 5 ו-6 (להלן: פרי גליל ) ומנהליהן המיוחדים מביצוע דיספוזיציה כלשהי בתוצרת החקלאית שסופקה לפרי גליל על-ידי המבקשים ולחלופין כי יעבירו כל תמורה שתתקבל ממכירת התוצרת אל חשבון הניהול המיוחד וימנעו משימוש כלשהו בתקבולים אלה עד למתן הכרעה בערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.2.2009 (כב' השופט א' קיסרי).

1.

במהלך שנת 2008 התקשרו המבקשים עם המשיבה 6 בהסכמים לפיהם יספקו לה תוצרת חקלאית מסוגים שונים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים. בהסכמים לגידול ולאספקת תירס מתוק נקבע כי "הקניין בתירס, מוצריו או תמורתו" יישאר של המגדל עד לפירעון התמורה. הוראה דומה נקבעה בהסכמים לאספקת אפונה ואילו בהסכמים לאספקת שעועית נקבע כי הבעלות בשעועית תישאר של המגדל עד לפירעון התשלומים בגינה. המבקשים סיפקו לפרי גליל את התוצרת אך זו לא עמדה בתשלום התמורה ולטענת המבקשים חובה כלפיהם עומד על כ-26 מיליון ש"ח. ביום 15.1.2009 מונו לפרי גליל וכן למשיבה 7, כולן חברות בנות של המשיבה 8, כונסי נכסים זמניים לבקשת המשיבים 1 ו-2 (להלן: הבנקים ), וביום 19.1.2009 מונו המשיבים 3 ו-4 כמנהלים מיוחדים של פרי גליל ושל המשיבה 7 על-מנת לשמרן כ"עסק חי" ולפעול לגיבוש הסדר נושים. המבקשים הודיעו לכונסי הנכסים ולמנהלים המיוחדים כי התוצרת שבמחסני פרי גליל לרבות מוצריה ותמורתם הם בבעלותם מכוח התניות החוזיות שפורטו לעיל המהוות, לטענתם, תניות שימור בעלות, ודרשו שלא לבצע בהם כל דיספוזיציה. המנהלים המיוחדים דחו את הבקשה והודיעו כי בכוונתם למכור את התוצרת ולהשתמש בכספי התמורה למימון פעילות החברה בתקופת הניהול המיוחד. על כן פנו המבקשים לבית משפט קמא בבקשה למתן הוראות, בה עתרו בין היתר למסור לידיהם את התוצרת החקלאית שסיפקו לפרי גליל ולחלופין את תמורתה.

2.

בהחלטתו מיום 5.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) את הבקשה, בקובעו כי המוצרים העוזבים את שער המפעל בדרכם אל לקוחות החברה - ירקות קפואים או שימורי ירקות מעוקרים - שונים בטיבם ובמהותם מן התוצרת החקלאית ששימשה כחומר גלם לייצורם, לאחר שבתהליך הייצור הושקעו תשומות רבות נוספות. במצב דברים זה, כך קבע בית המשפט, אין המבקשים יכולים לטעון לזכות כלשהי במוצרים מכוח תנית שימור הבעלות, משום שבנכס שנמכר לא נשמרו תכונותיו ומאפייניו המקוריים. מטעם דומה דחה בית המשפט את טענת המבקשים בדבר זכות העקיבה הקיימת להם ביחס לתוצרת ותמורתה. בית המשפט הוסיף וקבע כי תניות שימור הבעלות משתרעות אך ורק על התוצרת החקלאית אותה סיפקו המבקשים לחברה וכי "ייתכן, מבלי שאקבע סופית בדבר, שככל שהייתה ברשות החברה תוצרת חקלאית שסופקה במועד שבו ניתן צו כינוס הנכסים אזי ניתן אולי לראות תוצרת חקלאית כזאת כנכס שעליו חלות תניות שימור הבעלות". עוד קבע בית המשפט כי עתירת המבקשים להורות לפרי גליל להעביר להם את כל תמורת המכירה עד לסכום החוב של החברה כלפיהם יש בה לכאורה כדי להעיד שגם המבקשים רואים בתניות הנ"ל בטוחות לסילוק החוב ולא תניות שימור בעלות כמובנן ברע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפירוק זמני) , פ"ד נז(3) 385 (2003) (להלן: הלכת קידוחי הצפון )).

3.

המבקשים מערערים על החלטה זו ובצד הערעור הגישו כאמור בקשה למתן סעד זמני. לטענת המבקשים, בית משפט קמא התעלם מכך שתניות שימור הבעלות כוללות הסכמה חוזית מפורשת המשקפת את רצון הצדדים ולפיה התוצרת שסופקה על-ידם לפרי גליל לרבות מוצריה או תמורתם היא רכושם וקניינם של המבקשים עד לפירעון החוב, והם מדגישים כי פרי גליל לא התכחשה לתוקפן המחייב של תניות אלה ומשכך היא מנועה מלהתנער מהן כעת. המבקשים סבורים גם כי החלטתו של בית משפט קמא עומדת בניגוד להלכת קידוחי הצפון , והם מוסיפים וטוענים כי תנית שימור הבעלות נועדה למנוע בדיוק את המצב הנוכחי וגורסים כי הקביעה כאילו תוקפה "פוקע" בתוך פחות מ-24 שעות מרגע אספקת התוצרת היא אבסורדית ועומדת בסתירה להוראות הסכמי האספקה ולכוונת הצדדים. לטענת המבקשים אין מדובר ב"מוצרים מוגמרים חדשים" אלא בתוצרת חקלאית מעובדת ובסופו של יום המוצר הנמכר לצרכן הוא, למשל, 100% תירס שסופק על-ידי המבקשים ועובד על-ידי פרי גליל בתהליך קצר. לחלופין טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט לקבוע, בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971, כי הבעלות בתוצרת המעובדת משותפת להם ולפרי גליל. עוד טוענים המבקשים כי לעו"ד אטיאס, המנהל המיוחד, יש אינטרס מובהק כשלוחם של הבנקים להתנער מטעם החברה מהתחייבויותיה החוזיות כלפיהם, וכי הוא נמצא בעניין זה בניגוד עניינים מובנה. כמו כן טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בדחותו את טענת העקיבה שהעלו ובקובעו כי דרישתם החלופית לקבל את תמורת המוצרים עד גובה החוב מלמדת על כך שהתניות המופיעות בהסכמי האספקה מהוות בטוחות לסילוק החוב ולא תניות שימור בעלות. המבקשים מוסיפים ומלינים על כך שהחלטת בית משפט קמא ניתנה טרם שהוגשה על-ידם תשובה לתגובת המנהלים המיוחדים, ולבסוף הם טוענים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם שכן התוצרת המעובדת נמכרת בימים אלה ותמורתה משמשת למימון הניהול המיוחד. על כן, אי מתן הסעד הזמני המבוקש יסכל את תכלית הערעור כולו.

4.

המנהלים המיוחדים (שתגובתם הוגשה גם מטעם הבנקים) סומכים ידיהם על החלטת בית משפט קמא וטוענים כי אין כל נפקות לתנית שימור הבעלות בתוצרת החקלאית שכן המבקשים ידעו שבתוך 24 שעות ממועד אספקתה היא הופכת למוצר חדש, ומכל מקום התניה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הוכחה כי הצדדים אכן התכוונו לערוך עסקת שימור בעלות. אשר למוצרים הקפואים והמשומרים טוענים המנהלים המיוחדים כי מדובר במוצרים חדשים ושונים בתכלית מן התוצרת החקלאית וכי מעולם לא הייתה למבקשים בעלות בהם. הטענה בדבר עירוב וחיבור של מיטלטלין מהווה, לטענת המנהלים המיוחדים, שינוי חזית אסור ואף לא הוכח מהו חלקם היחסי של המבקשים במוצר הסופי. כמו כן טוענים המנהלים המיוחדים כי למבקשים אין זכות עקיבה קניינית בכספי התמורה אשר נטמעו בכלל תקבולי החברה. המנהלים המיוחדים טוענים עוד כי תנית שימור הבעלות מהווה למעשה שיעבוד וכי בהתאם להוראת סעיף 178(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 היא בטלה, והם מוסיפים וטוענים כי היא אף נוגדת את השעבודים השוטפים שנרשמו לטובת הבנקים. לחלופין טוענים המנהלים המיוחדים כי המבקשים מנסים לבצע העדפת נושים ומוסיפים כי שאלת המניעות של פרי גליל להעלות טענה כזו או אחרת ביחס לתוקפן של תניות שימור הבעלות כלל אינה רלוונטית לענייננו. אשר למאזן הנוחות טוענים המנהלים המיוחדים כי כספי מכירת המוצרים יופקדו בבנקים ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר יכולתם של אלה לשלם את הסכום לו טוענים המבקשים מתוך התמורה שתתקבל בגין מכירת המלאי, ככל שהערעור יתקבל, מה גם שקופת הניהול המיוחד מופעלת בתנאי כדאיות כלכלית. עוד טוענים המנהלים המיוחדים כי המלאי נשוא הבקשה הוא מלאי פסיד וכי מתן הסעדים הזמניים עלול לסכל את מכירת החברה כ"עסק חי". כמו כן טוענים המנהלים המיוחדים לשיהוי מצד המבקשים ומוסיפים כי המבקשים לא גילו בבקשה שחלק מן החוב שפרי גליל חייבת להם נפרע בדרכים שונות כך שהחוב כלפיהם מסתכם לכל היותר ב-14 מיליון ש"ח. לבסוף טוענים המנהלים המיוחדים כי זכויותיהם הדיוניות של המבקשים בבית משפט קמא כלל לא נפגעו.

5.

בתשובה לתגובת המנהלים המיוחדים טוענים המבקשים כי לא יהיה במתן הסעד הזמני כדי לסכל את מכירת פרי גליל שכן כל המציעים מודעים לכך שרכישת מלאי החברה כפופה באופן חלקי לטענת שימור הבעלות, מה גם שלפרי גליל שווי מלאי גבוה, היא פועלת בתחומים רבים נוספים ואין עסקינן במלאי פסיד. המבקשים מוסיפים ומעלים טענות רבות ביחס לתנית שימור הבעלות, זכויות הקניין במוצרים וגובה החוב ומוסיפים כי אין לראות בתנית שימור הבעלות משום שעבוד או העדפת נושים פסולה. לבסוף מציינים המבקשים כי מבלי לוותר על טענותיהם מוכנים הם להסתפק, כסעד זמני בערעור, בכך שהבנקים יפקידו כתב התחייבות לשיפויים בגובה סכום החוב במידה שיתקבל הערעור. להצעה זו התנגדו המנהלים המיוחדים (ראו הודעת עו"ד אטיאס מיום 2.3.2009).

6.

דין הבקשה להידחות.

דחייתה של תובענה בערכאה הדיונית משנה את נקודת האיזון בין אינטרס התובע לאינטרס הנתבע לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, ולפיכך על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור מוטל הנטל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה שפעולה על-פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 9962/07 הויזמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 3.12.2007); ע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ , פיסקה 7 (טרם פורסם, 20.11.2008)). במקרה שלפנינו, ואף אם אניח לטובת המבקשים כי סיכויי הערעור טובים (ואינני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין), אין מקום לסעד הזמני המבוקש שכן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים ואין חשש ממשי כי היה והערעור יתקבל לא ניתן יהיה לשפות את המבקשים כדי שווי התוצרת החקלאית או כדי התמורה שנתקבלה בגינה בתקופת הניהול המיוחד. זאת, בהינתן העובדה כי הבנקים הם הנושים המובטחים שיזמו את כינוס הנכסים ואת הניהול המיוחד, והם אלה שיידרשו לשיפוי האמור ככל שיתקבל הערעור.

מטעמים אלה, אפוא, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למנהלים המיוחדים שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 7,500 ש"ח.