ע"א 1449/18 לוי יהודה נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.1.2018 בפש"ר 805/07 (כב' השופטת ישראלה קראי-גירון ).

רקע

1.

ביום 28.2.2008 ניתן, לבקשת המבקש (להלן: החייב ), צו כינוס על נכסיו, בגין חובות מוצהרים בסך 2,503,278 ₪ ל-33 נושים. המשיב 2 (להלן: הנאמן ) מונה למנהל המיוחד לנכסיו, ובהמשך מונה כנאמן לאחר שהחייב הוכרז כפושט רגל.

2.

על אף התנגדותם של הנאמן ושל אחד מנושיו של החייב, נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר ) ביום 1.5.2014 לבקשת החייב למתן צו הפטר חלוט לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הליך ההפטר ). בקופת הכינוס באותה עת הצטברו כ-50,000 ₪, ואילו סך התביעות נגד החייב עמד על 1,166,226 ₪ בדין רגיל ו-235,486 ₪ בדין קדימה.

בנימוקי החלטתו ציין בית המשפט כי החייב הוא בן 58, לוקה בבריאותו ומוגדר כנכה צה"ל בשיעור של 20%, כך שסביר כי יתקשה להפיק בעתיד הכנסות משמעותיות; וכי החייב הסכים להמחות את מלוא זכויותיו הנטענות במקרקעין, אם יימצאו כאלה, לקופת הכינוס.

כפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא, החייב הצהיר במסגרת הליך ההפטר כי הוא מסכים למימוש הזכויות באחד מנכסי המקרקעין (להלן: הנכס ), הרשום על שמו ועל שם גרושתו, אך הוסיף וטען כי הנכס אינו בבעלותו עוד שכן הוענק בהסכם גירושין לגרושתו ולילדיו; וכן הצהיר כי לא גבה דמי שכירות מהנכס מאז המועד בו ניתן צו הכינוס. בהחלטת בית המשפט למתן ההפטר צוין כי אם יתברר שטענתו של החייב בדבר גביית דמי שכירות אינה נכונה, יהיה הנאמן רשאי לעתור לביטול הצו. בהחלטה מיום 17.8.2014, התיר בית המשפט למשיב 3 (להלן: הנושה המובטח ) להמשיך בהליכים למימוש הזכויות בנכס, לאחר שראה בתגובת החייב לעניין כהסכמה.

3.

כחודשיים לאחר מכן, הגישה בת זוגו הנוכחית של החייב תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי הזכויות בנכס שייכות לה (ת"א 43180-10-14; להלן: תביעת בת הזוג ), שאוחדה עם הדיון בהליך חדלות הפירעון. במסגרת הליכי תביעת בת הזוג, שנדחתה בפסק דין מיום 30.1.2017, נשמעו ראיות הנוגעות לתקפות הצהרות החייב ששימשו בסיס למתן צו ההפטר החלוט בעניינו.

לאור זאת, הגיש הנאמן בקשה לביטול צו ההפטר החלוט ולהחזרת החייב להליכי חדלות פירעון (להלן: בקשה 85 ), אליה הצטרפו המשיב 1 (להלן: הכונס ) והנושה המובטח. הנאמן טען כי התברר שהצהרותיו של החייב היו שקריות, בין היתר בנוגע לגביית דמי שכירות בגין שימוש בנכס וזכויות שהיו לו בנכסים נוספים.

4.

בהחלטתו מיום 18.1.2018, קיבל בית משפט קמא את בקשה 85 והורה על ביטול צו ההפטר החלוט ועל חידוש הליכי חדלות הפירעון בעניינו של החייב. הטעם העיקרי לכך היה הודאתו של החייב בדבר גביית דמי השכירות, אשר אף מצאה ביטוי בפסק הדין בתביעת בת הזוג. בית המשפט ציין כי החייב, שנטל חלק פעיל בהליך בירור תביעת בת הזוג, הוזהר לא אחת בדבר ההשפעה האפשרית של דבריו שם על הליכי חדלות הפירעון בעניינו, ועל האפשרות לביטול צו ההפטר החלוט.

עוד בהחלטה זו, מחק בית המשפט את בקשתו של החייב להורות להמציא לו פרוטוקול של חקירת בנו בפני הנאמן משנת 2009 (להלן: בקשה 92 ), וזאת בהתבסס על הצהרת הנאמן כי אין בידיו פרוטוקול זה. בית המשפט ציין כי לאור הסכמת הנאמן, אין מניעה כי אם יימצא פרוטוקול כזה יועבר לידי החייב, והוסיף כי ממילא לא ברור הצורך בהמצאת הפרוטוקול שכן בנו של החייב העיד בפני בית המשפט.

בית המשפט דחה בהחלטתו שתי בקשות נוספות של החייב להמציא לו את כל המסמכים המאשרים תשלומים ששילם לכאורה לנושה המובטח בין השנים 1999-1996 ( בקשות 93 ו-95 ). בית המשפט הדגיש כי לא הובאה בפניו כל ראיה של ממש התומכת בטענות החייב כי פרע חובו לנושה המובטח, עליהן מבוססות הבקשות, והוסיף כי ממילא הנאמן יהיה רשאי לשוב ולבדוק טענות בעניין חוב החייב לנושה המובטח, אם יהיה בכך צורך.

על החלטה זו בעניין ארבע הבקשות הנ"ל נסבה הבקשה שלפניי.

טענות החייב בבקשה

5.

בקשתו של החייב התבססה בעיקרה על השגות הנוגעות לקביעות עובדתיות של בית משפט קמא.

בעניין בקשה 85 , השיג החייב, כאמור, על הקביעות העובדתיות שעמדו בבסיס ההחלטה לביטול צו ההפטר החלוט שניתן לו – הן בדבר היותו בעל זכויות בנכסים, והן בדבר גביית דמי השכירות מן הנכס. החייב חזר וטען כי לא גבה דמי שכירות מאז מועד מתן צו הכינוס ועד למתן ההפטר, אלא פעל בשם אחרים, וכי בהתאם להסכם הגירושין שעדיין עומד על כנו אין לו כל זכויות בנכס. החייב אף הכביר בציטוטים מפרוטוקולי דיונים וחקירות והוסיף נספחים רבים לתמיכה בטענותיו.

בעניין

בקשה 92 , טען החייב כי אין לקבל את טענת הנאמן כי הפרוטוקול אינו בנמצא, והעלה השערות בדבר מקום הימצאו האפשרי תוך שרמז כי מדובר בהתחמקות הנאמן מלהמציא את המסמך.

בעניין

בקשות 93 ו- 95 , טען החייב כי בית משפט קמא לא העמיק בבחינת טענותיו, וכי ללא גילוי המסמכים ידיו כבולות מלהוכיח כי פרע את חובו לנושה המובטח.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

כאמור, מרבית השגותיו של המבקש נסבות על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.

מפסק הדין בתביעת בת הזוג, אכן עולה כי המצב העובדתי באשר לנכסיו ופעולותיו של החייב אינו ברור בשלב זה, וכפי שציין בית משפט קמא, לחייב גרסאות שונות ורבות בנוגע לזכויותיו בנכסים שונים. על כן, אני סבור כי יש הצדקה להשבת עניינו של החייב לבירור מעמיק על ידי הנאמן, כפי שקבע בית משפט קמא. החייב היה מודע לכך שקיימת אפשרות לביטול ההפטר ואין לו אלא להלין על עצמו על התנהלותו.

7.

אף באשר להחלטות 92, 93 ו-95 – החלטות דיוניות הנוגעות לגילוי מסמכים – אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים (ראו לדוגמה: רע"א 1296/14 צוקר נ' דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (7.5.2014)). נראה כי בית משפט קמא בחן ביסודיות את הנסיבות שהונחו לפניו בנוגע למסמכים המבוקשים, וכי אף כאן אין הצדקה להתערבותנו.

8.

הבקשה נדחית אפוא וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.