ע"א 1461/01 סרגיי פוסמן נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים") ועבירה של החזקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) סיפא לפקודת הסמים. על פי הנטען בכתב האישום העורר החזיק בתא המטען של רכב 53 טבליות M.D.M.A בכמות שלא לצריכה עצמית. בהמשך לתפיסת הסמים ברכב נערך חיפוש בביתו של העורר ושם נמצאה שקית ובה כ- 42 גרם סם מסוכן מסוג קנאבוס ו- 102 כדורי M.D.M.A . עוד נמצאו בדירתו של העורר 52 ריבועי נייר של סם מסוכן מסוג L.S.D . בחיפוש שנערך בבגדיו של העורר נמצאו סמים נוספים.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית משפט השלום בחיפה (השופט א' הבר) דחה את הבקשה והורה על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא בבית חברתו בקרית-ים. על החלטה זו הגישה המדינה ערר. בית המשפט המחוזי (השופט דר) קיבל את ערר המדינה בציינו בהחלטתו כי הכלל הוא שמי שנאשם בעבירות של סחר בסמים דינו שייעצר עד תום ההליכים, כי בדרך כלל במקרים מסוג זה אין בחלופה למעצר כדי להשיג את מטרת המעצר וכי לא השתכנע שיש מקום לסטות מכלל זה בעניינו של העורר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בטיעונו בפניי, לא חלק בא-כוח העורר על כך שהסמים נמצאו בחזקתו של העורר, אולם לטענתו הסמים נועדו לשימושו העצמי של העורר בלבד. הוא ציין עוד כי העורר שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה, הוביל אותם למקום הימצאות הסמים וציין מיד כי הסמים שייכים לו. מהתנהגות זו מבקש בא-כוח העורר ללמוד כי התנהלותו של העורר אינה כשל מי שעיסוקו בסחר בסמים. הוא הוסיף וטען כי לא הובאה כל ראיה המעידה כי העורר העביר את הסמים שבחזקתו לאדם אחר. בא-כוח העורר טען כי מסוכנותו של העורר, אדם ללא עבר פלילי, אינה רבה וכי יש בתנאי מעצר בית מלא בבית חברתו כפי שהורה בית משפט השלום כדי למלא אחר מטרת המעצר.

בא-כוח המדינה טען כי הסמים אשר נתפסו אצל העורר הם בכמויות גדולות וממינים מגוונים וכי על פי החזקות הקיימות בפקודת הסמים מדובר בעבירות של סחר בסמים, אשר אין לכאורה בטענות העורר בשלב זה של ההליכים כדי להפריכן. לטענת בא-כוח המדינה, בנסיבות אלה אין בחלופה למעצר כדי למלא אחר מטרת המעצר ולהבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של העורר.

ביום 4.3.01, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הוריתי כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר ביחס לעורר. תסקיר המעצר מיום 12.3.01 הובא עתה לעיוני. בתסקיר בוחן שירות המבחן אפשרויות שונות לחלופה למעצרו של העורר, ובכללן אפשרות למעצר בית בבית חברתו, אך פוסל את כולן כבלתי ראויות בנסיבות העניין. שירות המבחן נמנע, איפוא, מלהמליץ על חלופה למעצרו של העורר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עמדת שירות המבחן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בא-כוח העורר לא חלק על כך כי בחזקתו של העורר נמצאו כמויות גדולות של סמים מסוגים שונים. הטענה לפיה הסמים נועדו לשימושו העצמי של העורר תתברר במשפט גופו. בשלב זה, עומדת כנגד העורר החזקה שבפקודת הסמים לפיה הסמים שנמצאו ברשותו לא נועדו לצריכתו העצמית. בנסיבות אלה, כאמור, הכלל הוא כי יש להורות על מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים נדירים ניתן להסתפק בחלופה למעצר. אכן, העורר הינו בן 21, צעיר ללא עבר פלילי, מטעם זה הוריתי על קבלת תסקיר מעצר בטרם מתן ההחלטה בעררו. מתסקיר המעצר עולה כי נסיבותיו האישיות קשות, אולם משלא מצא שירות המבחן חלופה הולמת שתוכל למלא אחר מטרת המעצר הרי שנוכח מסוכנותו של העורר, כפי שזו עולה מהעבירות בהן הוא מואשם, אין לי אלא לקבל את מסקנת שירות המבחן שאין חלופת מעצר מתאימה לעורר ועליו לשהות במעצר.

אציין עוד, כי התרשמותי היא כי משאין מחלוקת על החזקת הסמים והמחלוקת בין הצדדים מצטמצמת כל כולה למטרת ההחזקה, הרי שנראה כי לא יידרשו ישיבות רבות של בית המשפט על-מנת לסיים את הדיון בעניינו של העורר. בנסיבות אלה, כפי שאף ממליץ שירות המבחן בתסקיר, יש לעשות כל מאמץ על-מנת לקבוע מועדים לדיון במשפטו של העורר בתקופה הקרובה לבל יישהה העורר במעצר תקופה ממושכת.

אשר על כן, הערר נדחה.