פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 1466/03 וורה זולניאן נ. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · פיצויים לתלויים בגין מוות בתאונת דרכיםערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתביעה נגד קרנית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור והערעור שכנגד על פסק הדין בתביעת התלויים נגד קרנית. נקבע כי ההנחה בדבר סיכויי הגירושין והקביעות העובדתיות מבוססות בראיות, וכי ניכוי הקצבה מקרן מבטחים נעשה על בסיס התשתית שהייתה בפני הערכאה הראשונה. לא ניתן צו להוצאות.

העובדות

המנוח נהרג בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב שלא היה מבוטח. אלמנתו ועזבונו תבעו את נזקיהם מקרנית. בית המשפט המחוזי פסק פיצויים בהנחה שהאלמנה הייתה מתגרשת בסיכוי של 40%, וניכה את הקצבה המשולמת לה מקרן מבטחים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם נקבע כדין בבית המשפט המחוזי שיעור הפיצויים, בהינתן ההנחה שהאלמנה הייתה מתגרשת מהמנוח בסיכוי של 40%
  2. 2.האם היה מקום לנכות מהפיצויים את הקצבה המשתלמת לאלמנה מקרן מבטחים

הלכות

  1. 1

    ההנחה בדבר סיכויי הגירושין והקביעות העובדתיות לגבי שיעור התמיכה מעוגנות בראיות ואין עילה להתערב בהן.

    ״הנחה זו מעוגנת כראוי בראיות שבאו לפניו, ולא מצאנו עילה להתערב בה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בהינתן התשתית הראייתית והצדדים שהיו בפני הערכאה הקודמת, לא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת לגבי ניכוי הקצבה, ובערעור לא ניתן להשלים את החסר.

    ״לא יכול היה בית-המשפט להגיע למסקנה אחרת, וגם אנו כאן היום במסגרת הערעור לא נוכל להשלים את החסר.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תאונת-דרכים
  • קרנית
  • קרן מבטחים
  • פיצויים
  • הערעור שכנגד
  • גירושין
  • תמיכה
  • שיבוב

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 1466/03

וערעור שכנגד

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת א' חיות

המערערים (המשיבים בערעור שכנגד)

1. וורה זולניאן

2. עזבון המנוח זולניאן פלקו ז"ל

נ ג ד

המשיבות (המערערות בערעור שכנגד):

1. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.1.03

בת.א. 3091/01 שניתן על-ידי כבוד השופט י' עמית

תאריך הישיבה:

כ"ז באדר א התשס"ה

(8.3.05)

בשם המערערים (המשיבים בערעור שכנגד):

עו"ד מירון קין

בשם המשיבים (המערערים בערעור שכנגד):

עו"ד אמנון שור

פסק-דין

המערערים הם אלמנתו ועזבונו של המנוח פאלקו זוליניאן ז"ל שמצא את מותו בתאונת-דרכים, שאירעה ביום 31.7.2000 עת נהג ברכבו. את נזקיו תבעו המערערים מן המשיבה 1, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות-דרכים בשל שלא נמצא כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב בו נהג המנוח.

בית-המשפט המחוזי שם את נזקיו של המנוח כשהוא יוצא מתוך הנחה, כי רבו הסיכויים שאלמלא מותו של המנוח הייתה אלמנתו מתגרשת ממנו. הוא העריך כי סיכויי הגירושין הגיעו לשיעור של 40% ועל-פי הנחה זו קבע את סכום הפיצויים. הנחה זו מעוגנת כראוי בראיות שבאו לפניו, ולא מצאנו עילה להתערב בה. כך גם בכל הקשור לקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא באשר לשיעור התמיכה החדשית, שהמערערים היו נהנים ממנו, אלמלא מותו של המנוח ואלמלא נתגרשו בני-הזוג. גם בכל הנוגע ליתר ראשי הנזק אין עילה להתערב ואין לקבל את הטענות שבערעור ואת הטענות שבערעור שכנגד.

המערערים מלינים על-כך שבית-המשפט ראה לנכות מסכום הפיצויים את הסכומים המשתלמים למערער 1 מטעמה של קרן מבטחים. המדובר, כך הם טוענים, בקצבה שמקורה בחוזה ביטוח. מטעם זה, וכן מטעמים אחרים, ובין השאר בשל ההנחה שהמשיבה 1 אינה חייבת בשיבוב "מבטחים" לא היה מקום לנכות את הקצבה.

בית-המשפט המחוזי לא קיבל את הטענות האלה על-פי התשתית הראייתית שהייתה בפניו ותוך שהוא מסתמך על פסיקה קודמת. ואכן, כך נראה לנו, כי במקרה זה, הן מבחינת התשתית הראייתית והן בהתחשב בצדדים שעמדו בפני בית-משפט קמא לא יכול היה בית-המשפט להגיע למסקנה אחרת, וגם אנו כאן היום במסגרת הערעור לא נוכל להשלים את החסר.

התוצאה מכל אלה היא, שהערעור וכך גם הערעור שכנגד נדחים.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באדר א התשס"ה

(8.3.05).

ש ו פ ט ש

ו פ ט ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1ההנחה בדבר סיכויי הגירושין והקביעות העובדתיות לגבי שיעור התמיכה מעוגנות בראיות ואין עילה להתערב בהן.
  2. 2בהינתן התשתית הראייתית והצדדים שהיו בפני הערכאה הקודמת, לא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת לגבי ניכוי הקצבה, ובערעור לא ניתן להשלים את החסר.