ע"א 1474/99 יעקב מנדלוביץ נ. צבי וייס

בפני בקשה להפחתת סכום הערבון בסך 20,000 ש"ח, אשר נקבע כי על המבקש להפקיד בערעור זה.

המדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את תביעת המשיב וחייב את המבקש בתשלום סך של 620,000 ש"ח למשיב וכן בהוצאות משפט בסך 45,000 ש"ח.

עניינה של התביעה בסכומי כסף שהעביר המשיב למבקש כדי שישקיעם עבורו. המבקש העביר את הכסף לצד שלישי על מנת שישקיעם עבור המשיב ב"שוק האפור", וזה נטל את הכסף, וברח מן הארץ. בית המשפט קמא חייב את המבקש בהשבת הכספים למשיב, בקובעו כי המבקש לא פעל כמתווך וכי הפר את חובותיו כלפי המשיב הן כשומר והן על-פי החוזה שנכרת בין הצדדים.

כמו כן, אישר בית המשפט עיקולים זמניים שהוטלו על נכסיו של המבקש, לרבות על דירת מגוריו.

עוד יצוין, כי על-פי החלטתו של בית המשפט המחוזי, עוכב ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטה בערעור.

בבקשתו, טוען המבקש כי הכנסתו החודשית שלו ושל רעייתו יחד עומדת על סך של כ- 9,500 ש"ח. לבני הזוג חובות בשל משכנתא והלוואות אחרות שנטלו, אשר בגינן עליהם לשלם סך של כ- 4,860 ש"ח בחודש.

בני הזוג עומדים בפני הליכי גירושין, במסגרתם צפוי המבקש להעביר לאשתו את זכויותיו בדירת מגוריהם, וזכויותיו ברכבם המשותף של בני הזוג כבר הועברו על שם אשתו.

עוד טוען המבקש, כי העיקולים אשר הוטלו על חשבונותיו של המבקש וחשבונות רעייתו, מונעים ממנו לעשות שימוש בכסף המופקד בהם, ולכן אין באפשרותו לגייס את סכום הערבון שנקבע.

כמו כן, לטענת המבקש, סיכוייו לזכות בערעור טובים, ולעניין זה מפנה הוא להחלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע.

המשיב מתנגד לבקשה. ראשית, טוען הוא, כי המבקש לא נתן פירוט מספיק ביחס למצבו הכלכלי, שכן לא ציין מהו ערכם של המעוקלים, והאם יש בהם לכסות את מלוא סכום חובו למשיב. כמו כן, לא פירט המבקש האם יש לו מקורות הכנסה נוספים. שנית, טוען המשיב כי המבקש לא שילם את סכום ההוצאות שנפסק לזכותו על ידי בית המשפט קמא, ועל כן גובר הצורך להגן על האינטרס של המשיב בהבטחת הוצאותיו בערעור. עוד טוען המשיב, כי סיכויי ערעורו של המבקש קלושים ביותר, שכן רוב טענותיו הינן עובדתיות, והלכה היא כי בית המשפט הדן בערעור אינו נדרש לטענות עובדתיות.

מהנתונים אותם פירט המבקש בבקשתו, וכן מהחלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, עולה כי למבקש אין כל אפשרות לגייס את סכום הערבון שנקבע מהכנסתו השוטפת, וכי אין לו מקור כספי אחר או רכוש שבהסתמך עליו יוכל לגייס את הסכום האמור. יתר על כן, המשיב הטיל עיקולים על רוב נכסיו של המבקש, לרבות חשבונות הבנק שלו ודירת מגוריו, דבר המונע מהמבקש אפשרות לגייס כספים לצורך הפקדת הערבון. בנסיבות אלו, גם לא היה מקום לטענת המשיב כי המבקש לא פרט את סכום הנכסים שעליהם הוטלו העיקולים, שהרי העיקולים הוטלו ביוזמתו של המשיב, ועל כן סכומים אלו מצויים בידיעתו.

לעניין סיכויי הערעור, אינני מקבלת את טענת המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים ביותר. אף בית המשפט קמא בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע הביע דעתו, כי הנסיבות שהקימו את התובענה היו חריגות וכי נדונו בה שאלות משפטיות, אשר ראוי שייבחנו שוב על ידי ערכאת הערעור. לפיכך, אין לומר כי סיכויי הערעור הם קלושים במידה כזו המצדיקה דחיית הבקשה.

באשר לטענת המשיב כי יש לדחות את הבקשה בשל אי תשלום ההוצאות שנפסקו בבי המשפט קמא, הרי שבנסיבות העניין דינה להידחות. אמנם ככלל, אי תשלום ההוצאות שנפסקו לזכות המשיב בבית משפט קמא מהווה אחד השיקולים לדחיית בקשה לפטור מערבון. אך במקרה זה, ביצועו של פסק הדין עוכב ובכלל זה עוכבה גם חובת המבקש לשלם למשיב את ההוצאות שנפסקו. מכאן, שאי תשלום ההוצאות במקרה זה, אינו יכול להיזקף לחובת המבקש ולהוות טעם לדחיית הבקשה. כמו כן, העובדה שהמשיב הטיל עיקולים על רוב נכסיו של המבקש, מקהה את החשש שלא יהיה באפשרות המשיב לגבות את הוצאות הערעור, אם ייפסקו לטובתו.

לאור האמור, ולאחר שקילת האינטרס של המשיב להבטחת הוצאותיו בערעור מחד, ומצבו הכלכלי של המבקש מאידך, סבורה אני כי יש להפחית את סכום הערבון שעל המבקש להפקיד בתיק זה, ולהעמידו על סכום של 10,000 ש"ח.

המבקש יפקיד ערבון בסך 10,000 ש"ח תוך 45 יום מיום המצאת החלטה זו.