ע"א 1511/10 יורם אנגלנדר נ. רות רז

מתוקנת

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא – השופט י' זפט), לפיו התקבלה בחלקה תביעתם של המשיבים 1-4 ונקבע, בין היתר, כי על המשיבים 1-4 להודיע אם בכוונתם לרכוש את הזכויות בדירה ברחוב פיארברג בתל-אביב (להלן: הדירה ) במחיר העולה על סך של 843,000 ש"ח.

2.

מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בשנת 1994 נכרת הסכם בין המשיבים 5-9 לבין דן רז ז"ל (להלן: המנוח ) והמשיבה 10, בו הסדירו את חלוקת נכסיהם של חיה ומאיר בורקו ז"ל (להלן: הסכם החלוקה ). בהסכם נקבע, בין היתר, כי עם מכירת הדירה יקבלו המנוח והמשיבה 10 כשישית מתמורת הדירה העולה על 123,750 דולר. בתחילת שנת 2009 פנה המשיב 2, בנו של המנוח, בהצעה לרכוש את הזכויות בדירה תמורת 815,000 ש"ח, אלא שבינתיים התקשרו המשיבים 5-9 בהסכם מכר מיום 30.3.2009, לפיו מכרו את זכויותיהם בדירה למבקש (להלן: הסכם המכר ).

בעקבות זאת הגישו המשיבים 1-4, ילדיו של המנוח, תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגדרה עתרו, בין היתר, לאכוף על המשיבים 5-9 לקיים את התחייבותם בהסכם החלוקה ולהצהיר על ביטול הסכם המכר. בית המשפט קמא קבע כי למנוח הוקנתה זכות קדימה מכוח סעיף 4.3 להסכם החלוקה להוסיף על כל הצעה לרכישת הדירה ואף לרכוש את הדירה בעצמו תוך 14 יום מיום שקיבל הודעה בכתב בדבר זהות הקונה והמחיר המוצע על-ידו. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המשיבים 5-9 והמבקש לפיה הזכויות שהוקנו למנוח בסעיף 4.3 להסכם החלוקה פקעו עוד בחייו. עוד נקבע כי אי רישום זכות הקדימה אינה חסרת תוקף, כטענת המבקש ומשיבים 5-9, אלא מהווה התחייבות לעשות עסקה. התחייבות זאת עדיפה על זכותו של המבקש, שכן האחרון היה צריך לדעת על זכויות המשיבים 1-4, וממילא אין הצדקה שלא לאכוף את זכות הקדימה העדיפה על זו של המבקש. לפיכך, קבע בית המשפט קמא, בין היתר, כי על המשיבים 1-4 להודיע למשיבים 5-9 והמבקש בתוך 14 יום, אם הם, או מי מהם, או קונה אחר יהיה מעוניין לרכוש את הזכויות בדירה במחיר העולה על סך של 843,000 ש"ח שהוא סכום הרכישה על-ידי המבקש, תמורה שתשולם תוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין.

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה הואיל ונקבע כי נזקי המבקש הינם כספיים גרידא וניתנים לפיצוי ולכימות.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין לבית משפט זה ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי הערעור מתמקד בסוגיה משפטית בדבר פירוש זכויותיהם של המבקש והמנוח בדירה. לשיטת המבקש המנגנון שנקבע בסעיף 4.3 להסכם החלוקה הינו המשך ישיר של סעיף 4.2 להסכם, לפיו הוסכם כי המנוח והמשיבה 10 זכאים לשישית מערך הדירה העולה על סך של 123,750 דולר, ותכליתו להבטיח כי הדירה תימכר ב"מחיר שוק" דבר שיבטיח למנוח את השאת מחיר הדירה. כמו כן, טוען הוא שמכירת חלקו של המנוח למשיבים 5-9 בגדרו של הסכם החלוקה, אינה מתיישבת עם פירוש החוזה באופן שקמה למנוח זכות קדימה ברכישת הדירה מכוח ההסכם. בנוסף מדגיש המבקש כי פעל בתום לב לאורך כל העסקה, לרבות ברישום הערת האזהרה לטובתו. בעניין זה מדגיש הוא כי על בית המשפט היה להחיל את ההלכה שנקבעה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאלי חברה בע"מ , פ"ד נז(2) 385 (2003) בדבר רישום עסקה במקרקעין כדבר המתחייב מעקרון תום הלב ביחס לאי רישום הערת אזהרה על-ידי המשיבים 1-4. לגבי מאזן הנוחות טוען המבקש כי ביצוע פסק-הדין עלול להיות בלתי הפיך הואיל והמשיבים יהיו רשאים עם העברת הבעלות על שמם למכור את הדירה ולשעבדה, דבר העלול להותירו אל מול שוקת שבורה אם יזכה בערעור. עוד מטעים המבקש כי שילם את מלוא התמורה בגין הדירה, קיבל את החזקה והחל לבצע שיפוצים נרחבים בסך של 80,000 ש"ח.

4.

המשיבים 1-4 מצדדים בפסיקת בית המשפט קמא וסבורים כי סיכויי הערעור נמוכים. בנוסף עומדים המשיבים 1-4 על כך שהמבקש פונה בחוסר תום לב וניקיון כפיים לבית המשפט שעה שהוא מפר את הוראות בית המשפט בפסק-הדין ומתעלם מהן. זאת, הואיל והמבקש מחזיק בדירה ומסרב להתפנות ממנה ללא כל צו שיפוטי אשר יורה על עיכוב ביצועו של פסק-הדין. לעניין מאזן הנוחות משיגים הם על הטענה כי ביצוע פסק-הדין עלול להיות בלתי הפיך ומתחייבים כי יעמדו בכל הוראותיו של בית המשפט. כמו כן, טוענים המשיבים 1-4 כי נזקיו של המבקש כתוצאה מאובדן השקעתו בדירה ניתנים לפיצוי, כפי שקבע בית המשפט קמא, וכי נזקים אלו הינם סבירים, מידתיים וראויים. בפרט לאור העובדה כי המבקש ידע אודות זכויות המשיבים 1-4 בדירה ופנייתם לבית המשפט והיה יכול למנוע את השקעתו בדירה. טענה נוספת בפי המשיבים 1-4 כי העבירו זה מכבר את הכספים בגין הדירה אשר מופקדים בחשבון הנאמנות כאבן שאין לה הופכין דבר הגורם להם נזקים כבדים.

המשיבים 5-9 סבורים כי יש לקבל את הבקשה בעיקר מן הטעם שהיא עלולה להיות בלתי הפיכה אם יזכה המבקש בערעורו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתשובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כידוע, עיכוב הביצוע יינתן בהתקיימם של התנאים המצטברים הבאים: סיכויי ערעורו הגבוהים של המבקש ומאזן נוחות הנוטה לטובתו, כאשר האחרון הינו תנאי הנגזר, בין היתר, מהקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק - הדין ימומש והערעור לאחר מכן יתקבל (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002)) . במקרה דנן נראה כי הערעור נסב סביב שאלת תוקפה ועדיפותה של זכות הקדימה שהוקנתה למנוח מכוח הסכם החלוקה. טענותיו של המבקש אכן מתמקדות ברובד המשפטי, ועל פניו נראה כי סיכויי הערעור אינם זניחים. לעניין מאזן הנוחות נראה כי ביצוע פסק-הדין והשלמת הרישום על שם המשיבים 1-4, אכן עלול להיות בלתי הפיך הואיל ובמצב דברים זה המשיבים 1-4 יהיו רשאים למכור או לשעבד את המקרקעין עד להכרעה בערעור (השוו: רע"א 667/01 עיזבון אל רחמן דרביה ז"ל נ' היפר מטל בע"מ , פ''ד נו(2) 5 (2001) ; בש"א 3158/91 פלאטו

שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה (5) 499

(1991)) . עם זאת, איני רואה טעם מדוע ימשיך המבקש ליהנות מהחזקת הדירה כאשר המשיבים 1-4 הם אלו שזכו בהתדיינות וזכאים ליהנות מפירות זכייתם.

במצב דברים זה סבורה אני כי יש לבצע את פסק-הדין, להשלים את העסקה ולהעביר את החזקה בדירה. יחד עם זאת, לאחר השלמת הרישום אני מורה כי לא תבוצע כל דיספוזיציה במקרקעין נשואי הבקשה ללא אישור בית המשפט עד להכרעה בערעור.

משאלה פני הדברים דין הבקשה להתקבל בחלקה. המבקש ישא בשכר טרחת המשיבים 1-4 בסך של 3,000 ש"ח.