פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א 1518/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
התנועה להגינות שלטונית
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית בני-ברק
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בני-ברק
תגובה משלימה מטעם המשיבות
לבקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט
בשם המערערת:
עו"ד ע' לרינמן
בשם המשיבות:
עו"ד ש' ז' פרנקל
החלטה
השופט א' מצא:
תמוה עד מאוד הדבר - ועליו לא קיבלנו הסבר מניח את הדעת - שבמשך כשלוש שנים שבו המשיבות וטענו, בפני המערערת, בפני בית-המשפט המחוזי ובפני בית-משפט זה, כי אין עליהן חובה למסור למערערת העתקי דו"חות על בנייה שלא כדין בתחומן - שאותם דרשה המערערת מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 - ורק לאחר שניתן נגדן (בהסכמתן) פסק-דין המחייבן לעשות זאת, טרחו לבדוק ולמצוא כי הדו"חות המבוקשים מעולם לא נערכו על-ידן וממילא אין הן יכולות למסור את העתקיהם. למחדלן זה של המשיבות נודעת חומרה מיוחדת לנוכח העובדה שהמדובר בדו"חות שעריכתם החודשית מתחייבת מן הדין (תקנות התכנון והבניה (דיווח על בניה שלא כדין), התשמ"ח-1987), ושהמערערת שבה והבהירה למשיבות שוב ושוב את מהותו המדויקת של המידע המבוקש על-ידה, תוך שהיא מעלה במפורש את חששה בפני בית-המשפט כי "הדו"חות שאותם מסרבות המשיבות למסור לעותרת כלל אינם קיימים" וכי "כל תכלית הסירוב הינה להסתיר עובדה זו, שמשמעותה עבירה על התקנות".
מכל מקום, משניתן נגדן פסק-דיננו, ברי כי היה על המשיבות לעשות כל שביכולתן כדי לקיימו, ולוא בקירוב. והנה, גם בכך כשלו המשיבות. בתחילה הודיעו לבית-המשפט כי המציאו "את כל הנתונים הרלוונטים בהתאם לדו"חות, לו היו קיימים כאלה. כך שמהותית קיבלה המערערת את המידע המבוקש". על טענה זו, באותן מילים ממש, חזרו המשיבות גם לאחר שהוגשה בקשת המערערת לפי פקודת בזיון בית-המשפט, שבה פירטה המערערת באריכות את הנתונים שלא סופקו לה ואשר היו אמורים להיכלל בדו"חות. רק כעת, בעקבות החלטתי מיום 12.2.04 שלפיה נדרשו המשיבות להשלים את תגובתן, מודות המשיבות כי לא המציאו למערערת את כל הנתונים הנדרשים לפי התקנות ומציינות כי "השלמה זו, ניתן לעבדה גם היום מתוך מאגר הנתונים". אלא שלמרבה הצער, תחת למסור למערערת באופן מיידי את הנתונים החסרים, אף אם הדבר כרוך בעריכה רטרואקטיווית של הדו"חות הנדרשים לפי התקנות, טוענות המשיבות, מנימוקים שונים לגוף העניין, כי "למיטב הבנתנו אין כל טעם לעריכה 'משוחזרת' של דו"חות אלו". בטענתן זו יכולות היו המשיבות להישמע אילו הועלתה על-ידם לפני בית-המשפט המחוזי, או, לכל המאוחר, לפנינו קודם למתן פסק-הדין בערעור; אולם עתה, לאחר שניתן פסק-הדין, אין הטענה ראויה להישמע.
המשיבות תעברנה אפוא למערערת, ללא דיחוי, את כל המידע הרלוואנטי, בין
בדרך של עריכת דו"חות רטרואקטיוויים ובין בדרך אחרת, ותמסורנה הודעה לבית-המשפט על קיום צו זה, תוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
המשיבות תשלמנה למערערת בגין בקשה זו שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ז בניסן תשס"ד
(18.4.04).
ש ו פ
ט ש ו פ
ט ש ו פ ט