ע"א 1530/00 שרה פינסקר נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת.הפ.1765/95 כב' השופט ג' קלינג).

הנימוק ביסוד בקשה זו הוא, כי בפסק הדין, שניתן ביום 1.11.99 ונמסר למבקשת באמצעות עורך-דינה דאז, מר אבי מאיר, נכתב במפורש, כי "בית המשפט דוחה את התובענה". קביעה זו, משמעותה, אילו נכונה הייתה היא כי התביעה נגד המבקשת, אשר הייתה נתבעת בהליך שבפני בית המשפט קמא, נדחתה וכי המבקשת זכתה בדינה. משכך, טוענת המבקשת, לא היה כל טעם בהגשת ערעור על פסק דין זה. ברם, לאחר מכן, התברר למבקשת כי בית המשפט תיקן את פסק דינו ביום 9.11.99 באופן המקבל את התביעה נגד המבקשת. תיקון זה, ההופך את פסק הדין, נודע למערערת, לטענתה, רק ביום 14.2.00.

עוד טוענת המבקשת כי מעבר לטעותו של בית המשפט קמא, סיכוייה לזכות בערעור טובים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשה זו להתקבל.

כידוע, לצורך הארכת מועד להגשת ערעור, יש צורך ב"טעם מיוחד" (ראה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

האם הטעם שמעלה המבקשת עולה כדי "טעם מיוחד"? סבורני כי התשובה לכך חיובית. כאמור, בסיכום פסק הדין של בית המשפט קמא נכתב, כי התובענה נדחית, ולכן, מבחינה פורמלית זכתה המבקשת בדין. במצב זה וכל עוד לא תוקנה הטעות, לא יכול היה המשיב לעשות שימוש בפסק דין זה לטובתו, והמערערת לא יכלה לערער עליו, אפילו ידעה כי מדובר בטעות. כיון שלא נתבקשה תגובתה לבקשה לתיקון פסק הדין, הרי שניתן להניח, כי אכן לא ידעה על תיקון פסק הדין עד ליום 14.2.00, כפי שטענה.

לאור האמור, מניין הימים לעניין הגשת הערעור על פסק הדין החלה רק ביום 14.2.00, ובקשה זו, שהוגשה ביום 27.2.00 הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור.

אשר על כן, ומבלי לדון בשאלת סיכויי הערעור להתקבל, אני מקבלת את הבקשה להארכת המועד.

הערעור יוגש תוך שלושים יום מיום המצאת החלטה זו וימי הפגרה בכללם.