ע"א 1530/14 מדינת ישראל נ. בהט פנחס

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ר' ברקאי ) בת"א 7072/06 מיום 19.1.2014 בגדרו הוטל על המבקשת לשלם למשיב סכום כולל של 403,500 ₪.

עיקרי העובדות והטענות

1.

המשיב תבע פיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו עקב ניתוח להסרת גידול בחוט השדרה. מרבית ראשי הנזק שנטענו על-ידי המשיב נדחו. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי משלא נמסר למשיב מידע על אודות שיטות הניטור השונות ועל ההבדלים ביניהן, לא ניתנה הסכמה מדעת לניתוח, והמשיב זכאי לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת לשלם למשיב פיצוי בסכום של 250,000 ₪

וכן גם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 58,500 ₪. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ועִמו בקשה לעיכוב ביצוע התשלום.

2.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים. בית המשפט המחוזי קיבל את מרבית טענותיה, ובכללן הטענה כי בזמנים הרלוונטיים לניתוח, שיטת הניטור שבה נעשה הניתוח הייתה היחידה המאושרת לשימוש בארץ. נקבע כי שיטת הניטור החלופית הייתה ניסיונית, חדשה, ואושרה לשימוש רק במסגרת ניתוחים ניסיוניים בארצות הברית. עוד נקבע כי "לא שוכנעתי כי אילו היה נמסר לתובע [למשיב – נ' ס'] מידע אודות קיומה של שיטת הניטור הניסיונית, בה כנראה יעשה שימוש במהלך הניתוח באם יבחר לטוס לחו"ל, היה הדבר מביא לשינוי החלטתו" (פסקה 44 לפסק הדין). בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, כי קביעת בית המשפט המחוזי להעדר הסכמה מדעת, היא קביעה מרחיקת לכת שאינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי שיטת ניטור אחת בלבד הייתה מאושרת בארץ באותה תקופה, ולא עם הקביעה כי המשיב לא היה משנה מהחלטתו לבצע את הניתוח בארץ. עוד טענה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובתה. בתצהיר שהגיש לבית המשפט המחוזי טען המשיב כי בעקבות פגיעתו הוא אינו עובד, ומתקיים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. תשלום הכספים בשלב זה ימנע אפשרות לגבייתם בעתיד, במידה והמבקשת תזכה בערעורה.

3.

המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות. עסקינן בפסק דין כספי, ואין הצדקה לעכב את ביצועו. המבקשת לא הרימה את הנטל הדרוש להצדיק את עיכוב ביצוע התשלומים, אשר חלקם נועדו לכיסוי הוצאות המשפט. המבקשת העלתה את טענותיה רק כאשר שמעה כי המשיב מתכוון להגיש ערעור מטעמו על שיעור הפיצוי שנפסק, ומדובר בצעד טקטי שנועד להרתיע אותו מלעשות כן. הטענות בדבר חוסר יכולת להשיב את הכספים נטענו בעלמא. לבקשה לא צורף נתון כלכלי כלשהו המצביע על קושי אפשרי בגביית הכספים. המשיב שילם מכיסו סכום של כ-95,000 ₪ עבור חוות דעת רפואיות, דבר המלמד כי יש בידו יכולת כלכלית. נכותו הרפואית של המשיב אינה מצדיקה עיכוב ביצוע, ואין בסיס לטענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, ושקלתי את נימוקיהם, דומני כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. אכן, כלל הוא כי הזוכה זכאי להנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, בית המשפט עשוי לחרוג מכלל זה מקום בו עלה בידי בעל דין להראות, כי סיכויי הערעור טובים המה, וכי קיים חשש שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. אשר לסיכויי הערעור, די אם נאמר כי על פני הדברים ישנן טענות הראויות להישמע , בשים לב לטענתה של המבקשת על אודות הקביעה בדבר העדר הסכמה מדעת מקום שנקבע כי המשיב לא היה משנה מהחלטתו לעבור את הניתוח בארץ. אשר למאזן הנוחות, דומני כי גם הוא נוטה במידה מסויימת לטובת המבקשת וזאת לאור תוכן תצהירו של המשיב לפני בית המשפט המחוזי. עם זאת, עדיין מדובר כאמור בפסק דין כספי, שברגיל הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו.

5.

אשר על כן, באיזון מכלול השיקולים הנ"ל החלטתי להעתר באופן חלקי לבקשה לעיכוב ביצוע, כך שמתוך סכום פסק הדין יועבר אל המשיב סך של 120,000 ₪. תשלום היתרה יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.