בבית המשפט העליון
ע"א
155/22
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל
המערער:
מחאג'נה מאזן
נ
ג
ד
המשיבים:
1. מוחמד גנאים
2.המוסד לבטוח לאומי
3.דיג'אם עומאר אלסבע גנאים
4. משה אלמוג
5.כלל חברה לביטוח
6.הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה עירון
7. שמואל פנט
8. מדינת ישראל
9. עומר גנאיים
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.1.2022 בתיק ת"א 35236-05-19 שניתנה על ידי כב' השופטת ע' כהן
בשם המערער:
עו"ד מחאמיד ג'מאל
פסק-דין
1.
מונח לפני ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת ע' כהן ) שלא לפסול את עצמו, שהועבר להכרעתי בהתאם להחלטת הנשיאה א' חיות .
המערער הוא אחד הנתבעים בתביעת נזיקין שהוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. במהלך אחד הדיונים שהתקיימו ביקש בא כוח המערער כי המותב יפסול את עצמו מהמשך הדיון בהליך, וזאת ממספר טעמים: דחיית בקשת המערער לדחיית מועד דיון מפאת בידוד של בא כוחו; הצעת בית המשפט לתובעים למחוק בהסכמה את התביעה נגד חלק מהנתבעים – אך לא נגד המערער; הטלת הוצאות משפט על המערער בסך של 1,500 ש"ח לאחר שהגיש בקשה דיונית שנדחתה, אף על פי שעל צדדים אחרים לא הוטלו הוצאות לאחר שנדחו בקשות שלהם; נטען כי המותב מתח ביקורת על התנהלות המערער, והציג אותו כמי שמתחמק מהגעה לדיונים; הגבלת פרק הזמן שניתן לבא כוח המערער לחקור את העדים, והתערבות בית המשפט בחקירה פעמים רבות – מה שאין כן בחקירות שערכו באי כוחם של יתר הצדדים.
בערעור זה שב המערער ומעלה את אותן הטענות, אולם כפי שיובהר כעת – מקובלים עלי הכרעת בית משפט קמא וטעמיו לדחיית הבקשה.
2.
בפתח הדברים, המותב הבהיר בהחלטתו לא גיבש עמדה בתיק ואינו עוין את המערער ואת בא כוחו. אכן, עמדה זו עולה גם מן החומר שהגיש המערער, שבו אין כל יסוד לטענות בדבר "נעילת" דעתו של בית המשפט.
ראשית, אשר להצעת בית המשפט לתובעים, לאחר שמיעת חלק מהראיות, לחזור בהם מן התביעה נגד חלק מהנתבעים: אין בכך משום ראיה כי דעתו "ננעלה" ביחס לחבות המערער או כי "פסק הדין כבר כתוב", כטענתו. כל שניתן להסיק מכך שלא הוצע לתובעים לחזור בהם מן התביעה ביחס למערער הוא שהעניין צריך להתברר בהליך המשפטי – הא ותו לא. כך בכלל, ובפרט בנסיבות העניין, שבהם הבהיר בית המשפט כי אחריות המערער אינה תלויה באחריות הנתבעים האמורים, והמערער אף לא התנגד למחיקת התובענה נגדם.
שנית, ואשר לטענות בדבר קביעת מועדי הדיון והוראות במהלך ניהול החקירה: המקום המתאים להעלאת הסתייגויות מעניינים אלה אינו בקשה לפסלות שופט. עיון בחומר שצורף מלמד כי לא זו בלבד שמקרה זה אינו מצדיק לחרוג מהכלל, ואין בו להעיד על הטיה נגד המערער – אלא אף ניתן לקבוע כי החלטותיו של בית המשפט נטועות היטב באופן השתלשלות הליך קמא. כך, למשל, המערער העלה טענות נגד דרישת בית המשפט כי יצרף אסמכתאות מתאמות לבקשותיו לדחות דיונים מחמת מצבו הרפואי. עיון בטענות שהועלו ובאסמכתאות שצורפו מראה כי היה בסיס איתן לדרישה זו של בית משפט קמא. לשם הדוגמא, המערער הודיע כי לא יוכל להתייצב לדיון סמוך הואיל ו"היה מעורב הנתבע [= המערער ] בתאונת דרכים קשה, שבעקבותיה הובהל לבית החולים". לכך לא צורפה אסמכתא מתאימה. בית המשפט העיר בעניין זה, ובהמשך צורפה אסמכתא לפיה באותה עת המערער "פנה למיון עקב כאבים בחזה שהופיעו אתמול בזמן מנוחה והחמירו בלילה... בקבלתו במחלקתנו... ללא תלונות על כאבים". בהמשך לא שב המערער על טענתו כי היה מעורב בתאונת דרכים קשה, וגם בערעור זה אינו טוען כך. כך או אחרת, המערער לא ביסס את טענתו כי בית משפט קמא "גילה עוינות" כלפי המערער. נהפוך הוא, מן החומר עולה כי בית המשפט גילה אורך רוח וסבלנות, וניהל את ההליך במטרה לאפשר למערער לקבל את יומו בבית המשפט חרף הדחיות הרבות.
שלישית, ואשר לטענה בדבר הוטלת הוצאות בסך 1,500 ש"ח לאחר דחיית בקשה דיונית – ככל שיש למערער הסתייגות מעצם הטלת ההוצאות, בידו להגיש הליך ערעורי מתאים בעניין זה. יוער כי בית משפט קמא ציין כי ההוצאות הוטלו מפאת השלב שבו העלה המערער את הבקשה שנדחתה, ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. נדבך נוסף בטענת המערער הוא כי יש בהטלת ההוצאות כדי ללמד על יחס המותב למערער, הואיל ועל יתר הצדדים לא הוטלו הוצאות דומות בעת דחיית בקשותיהם. ברם, המערער לא הציג כל דוגמא למקרה דומה, שבו נדחתה בקשה של אחד הצדדים בנסיבות דומות מבלי להטיל הוצאות. לא הורם אפוא הנטל גם בעניין זה.
עולה כי ערעור זה יסודו באי הסכמת המערער עם החלטות דיוניות שניתנו בעניינו. הדרך להשיג על עניינים אלה אינה במסגרת בקשת פסלות שופט, ומקרה זה אינו בגדר חריג. החלטות בית המשפט נטועות בהליך קמא ומנומקות בהתאם, ולא הוצג בסיס לטענה בדבר משוא פנים, עוינות או גיבוש דעה מוקדמת מצד המותב. טענות דיוניות לחוד, ופסלות שופט לחוד. הליך הפסלות לא נועד להעריך את נכונות ההחלטות, אלא לבחון – בהיבט הרלוונטי לענייננו – האם נוצר חשש ממשי למשוא פנים, בהתאם למבחן הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כאן, כאמור, לא הוצג בסיס לחשש כזה.
3.
הערעור נדחה. הואיל ולא התבקשה תגובה אין צו להוצאות. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ההליך בבית משפט קמא.
ניתן
היום, י"א בשבט התשפ"ב (13.1.2022).
המשנה לנשיאה