ע"א 1553/16 מיטרוניקס בע"מ נ. GEFEG NECKAR ANTRIEBSSYSTEME GMBH

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1593-09, כב' השופטת ד' קרת-מאיר ) במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך כולל של 6.3 מיליון ש"ח.

1.

המבקשת – חברת מיטרוניקס בע"מ, חברה ציבורית המאוגדת בישראל, והמשיבה – חברת GEFEG-NEKAR antriebssysteme GmbH המאוגדת בגרמניה, התקשרו בהסכם מסגרת לאספקת מנועים חשמליים לצורך פעילותה של המבקשת, הקובע מחירי רכישה בהתאם לכמויות הנרכשות. בין החברות התגלעו מחלוקות באשר ליישום ההסכם – בעוד שהמשיבה טענה כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה לרכישות כפי שעלו הן מתחזיות שהוגשו מעת לעת, המבקשת טענה כי הסכם המסגרת בוטל לאחר שהמשיבה הפרה אותו בהעלאת מחירי המנועים הנמכרים. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם לא בוטל על ידי הצדדים בהסכמה, בניגוד לטענת המבקשת, אלא הופסק באופן חד צדדי על ידי המבקשת וללא הודעה כדין. בגין הפרת ההסכם, נפסקו פיצויים כספיים לטובת המשיבה אשר נועדו לפצות על המלאי העודף שנותר למשיבה וכן על פערי תמחור בין מחירי ההסכם למחירי הרכישה בפועל. הפיצויים הומרו לשער האירו כפי שהיה במועד היווצרות העילה. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, כשלצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

לטענת המבקשת, הערעור שהוגש על ידה נסוב בעיקר על קביעות משפטיות מוטעות של בית המשפט קמא, ומשכך סיכויי הערעור גבוהים. בעניין מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי באם לא יינתן עיכוב ביצוע כמבוקש, יעלה קושי של ממש להשבת הכספים שישולמו לידי המשיבה, באם יתקבל הערעור. זאת מכמה סיבות: היות סכום הפיצויים הכולל שנפסק גבוה במיוחד; היות המשיבה חברה זרה ונטולת נכסים בישראל כך שיידרש הליך ארוך של אכיפת פסקי חוץ; ומצב פיננסי רעוע של המשיבה שעשוי להוביל ל"היבלעות" הסכום שישולם בחובות החברה. הטענות בדבר מצבה הפיננסי של המשיבה נתמכו בעיקר על ניתוח דו"ח אודות המשיבה שהוכן על ידי חברת מידע עסקי. עוד מציינת המבקשת כי היא מסכימה להפקיד את מלוא סכום פסק הדין בערבות בנקאית.

המשיבה טענה בתגובתה כי הטענות בדבר מצבה הפיננסי אינן נכונות או מבוססות. לטענתה, לא ניתן להסתמך על הדו"ח הפיננסי עליו הסתמכה המבקשת, והמידע בדו"ח האמור אינו מבוסס או מהימן. עוד טוענת המשיבה שסמנכ"ל הכספים של המבקשת, רואה חשבון בהכשרתו, אשר צירף את תצהירו בדבר ניתוח מצבה הפיננסי של המשיבה, אינו יכול להיחשב למומחה ומשכך אינו יכול להעיד על עניין שבמומחיות. המשיבה צירפה מטעמה חוות דעת של רואה חשבון, בו בין היתר מנותח אותו הדו"ח עליו התבססה המבקשת. על פי חוות הדעת, יש להתייחס לתזרים המזומנים של החברה מפעילות שוטפת בחמש השנים של הדו"ח ולא רק בשנת 2014, השנה האחרונה לדו"ח, ומבחינה כזו עולה תזרים מצטבר חיובי. קביעה דומה נעשתה בחוות הדעת בעניין הרווח התפעולי, ההון העצמי ויתרת העודפים. לבסוף, הוסיפה המשיבה הצעה לפיה חברת האם שלה תהא ערבה לכל חיוב כספי שיוטל עליה לטובת המבקשת, באם יוטל כזה, במידה והערעור יתקבל והיא תאלץ להשיב את הכספים שתקבל.

2.

כידוע, כלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984). בבקשה לחריגה מהכלל ועיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור, על בית המשפט לשקול שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. בין שיקולים אלה קיימת מעין מקבילית כוחות. זאת בכפוף לכך שהמבקש לעכב ביצוע פסק דין עומד ברף המינימלי של שני השיקולים. במקרה שלפניי מבדיקה ראשונית של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי אין מדובר בערעור משולל יסוד. מרביתו נשען על קביעות משפטיות, ונראה כי יש לו על מה להישען, לכל הפחות באשר לערעור על חלק מקביעותיו של בית המשפט המחוזי. די בכך בכדי לענות על התנאי הראשון.

בכדי לעמוד בתנאי השני, על המבקש להניח תשתית ראייתית עובדתית הולמת לכך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך, או לכל הפחות נזק העולה על הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע. כאשר עסקינן בפסק דין כספי, אשר אף לאחר ביצועו ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, שיקול מאזן הנוחות יטה את הכף לטובת דחיית בקשת עיכוב ביצוע. המבקשת הצביעה על ממצאים רבים המעידים על מצב פיננסי רעוע של המשיבה, שעשוי להביא לכך שיעלה קושי בהשבת סכום הפיצויים שנפסק למבקשת, במידה ויתקבל הערעור. בין אלה הוצגו ממצאים מתוך הדו"ח הפיננסי שהוזכר, המציג הון חוזר שלילי; הון עצמי שלילי; יתרת עודפים שלילית ותזרים שלילי מפעילות שוטפת (על אף רווח חשבונאי). כמו כן תשומת הלב הופנתה לתגובת המשיבה ממנה עולה כי המשיבה מצויה בקשיים פיננסיים. יצוין כי מאחר והמשיבה הינה חברה זרה, היא אינה מחויבת בהגשת דוחות פיננסיים בארץ. מכאן עולה הקושי לעמוד על מצבה הפיננסי כיאות, והמבקשת נדרשה לחלץ נתונים בדבר מצבה הפיננסי ממקורות חלופיים. נראה כי לשלב זה, ובהתחשב בעובדה כי המשיבה הינה חברה זרה, עמדה המבקשת בדרישה להצבת תשתית ראייתית לטענותיה. נראה כי גם הצעת ערבותה של חברת האם להתחייבויותיה של המשיבה אין בכדי להועיל. מהחומר שצירפה המשיבה לא ניתן לעמוד כיאות על מצבה הפיננסי של חברת האם, חברה זרה בעצמה, ומשכך קשה להעריך את טיב הערבות המוצעת. עם זאת, יש ממש אף בטענות המשיבה מהן עולה תמונה שונה במקצת באשר למצבה הפיננסי, ובכך יש להתחשב בתוצאת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בהינתן מורכבות העניין, במיוחד בכל הקשור למאזן הנוחות, נראה לי שהאיזון הרצוי הוא כדלקמן: יש מקום לעכב את ביצועו של חלק מפסק הדין, באופן בו סכום של 1.5 מיליון ש"ח יועברו למשיבה, ויתר סכום פסק הדין יעוכב ויופקד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית עד להכרעה בערעור. התשלום וההפקדה יבוצעו עד לתאריך 4.5.2016. אחרת – יבוטל עיכוב הביצוע החלקי שנקבע בהחלטה זו.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כפורט לעיל. אין צו להוצאות.