פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
156/76 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המערערים:
1. מאיר שטרן
2. רות אלטמן
נ ג ד
המשיבים:
1. הלמוט פרידמן
2. זלמה שטרן
3. חברת האוניברסיטה העברית בע"מ
4. רשם הקרקעות לשכת רישום מקרקעין
בקשה לעיון בתיק
החלטה
לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט. בהחלטתה של כב' הנשיאה ד' ביניש, מיום 3.8.2009, הוסמכתי לדון בבקשה.
1.
הערעור נסב על הסכם שנכרת בשנת 1958 בין בני הזוג שטרן (משיבה 2) לבין חברת האוניברסיטה העברית (משיבה 3) להעברת זכויות בבית ברח' יפו 56 בירושלים מבני הזוג שטרן לאוניברסיטה. עמדת המערערים לפיה ההסכם בטל נדחתה בפסק הדין. בין היתר מוזכר בפסק הדין הסכם מיום 11.11.1963 בעניין הקניית זכויות לצד שלישי בחדר המדרגות של הבניין.
2.
הבקשה שלפניי הוגשה על ידי עורך דין דורון אוחיון. מבוקש בה מתן רשות לעיין בשני ההסכמים הנזכרים – ההסכם משנת 1958 וההסכם משנת 1963.
לדברי המבקש, מרשיו קיבלו מן האוניברסיטה את הזכויות בגג הבניין נשוא הערעור. על פי האמור בבקשה, הם פנו לעירייה לשם הגשת תוכניות לבנייה על הגג אך התברר להם כי ללא הצגת ההסכמים המוזכרים לעיל לא יוכלו להגיש תוכניות בנייה. פנייה למרשם המקרקעין בירושלים לא הניבה פירות, משהתברר כי שריפה שאירעה במרשם המקרקעין כילתה את התיק אשר הכיל את ההסכמים.
3.
המערערים מתנגדים לבקשה. התנגדותם מבוססת על הטענה כי האוניברסיטה לא יכלה להעניק למרשיו של המבקש יותר זכויות קנייניות בנכס מאלו שהיו לאוניברסיטה עצמה. נטען כי חדר המדרגות משותף למערערים ולאוניברסיטה ולכן לא ניתן לעשות בו שי מוש ללא הסכמת המערערים. לא נמסרה תגובה מטעם משיבים 1 ו-2. משיבה 3, האוניברסיטה, הודיעה כי אינה מתנגדת לבקשה. משיב 4 הודיע כי הוא משאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.
4.
לאחר עיון בעמדות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
בקשה ל עיון בתיקי בית המשפט נבחנת לאורן של תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג–2003 (להלן: התקנות ). העקרון המנחה את תקנות העיון הוא שככלל יש לאפשר את העיון, אל א אם כן העיון אסור על פי דין, כאשר הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (טרם פורסם, 8.10.2009). " תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו" ( שם , פסקה 24). סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות.
5.
התקנות מתוות, אפוא, מסלול תלת-שלבי לבחינה של בקשה לעיון (ראו,
ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ ואח' פ"ד, נט(5) 385). בשלב ראשון נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב שני השאלה האם העיון מוצדק הוא. כאמור, על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו. "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00
גל נ' ראש עיריית חיפה , פ"ד נט(3) 714 (2004). אם
תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי . בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון ותוך התחשבות בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (טרם פורסם, 8.10.2009)).
6.
במקרה שלפניי, המערערים לא טענו לאיסור בדין לעיון בחומר המבוקש. מרכז הכובד מצוי איפוא בשלב השני, בו נבחנת השאלה האם יש הצדקה לאסור את העיון. נקודת המוצא היא כאמור התרת העיון. התנגדות לעיון נשקלת בשים לב לתכלית העיון ולמידת הפגיעה בבעלי הדין. בענייננו, מטרת העיון של המבקש היא לקדם הליכי תכנון ובנייה. לטעמי האינטרס אותו הציג המבקש הוא אינטרס לגיטימי, שעשוי להקים "טעם ראוי" לעיון בתיק בית משפט. אשר לאינטרס המערערים, התנגדותם התבססה על טענות לגופה של המחלוקת בעניין הזכויות בחדר המדרגות בבניין וזכויות הבנייה בגג הבניין. הם לא טענו כי העיון בתיק, כשלעצמו, יביא לפגיעה באינטרסים לגיטימיים שלהם. לא נטען כי העיון יביא לפגיעה בעניינים שבצנעת הפרט או בזכויות אחרות של המערערים. במצב דברים זה, אין בטענות המערערים כדי להצדיק מניעת העיון בתיק, ואין מקומן להתברר במסגרת הבקשה לעיון בתיק. אף לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, מה גם שהדבר לא התבקש על ידי המערערים.
התוצאה היא, שניתנת בזאת זכות עיון כמבוקש. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז חשון
תש"ע (4.11.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת