פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
1601/13 - ה'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המערערים:
1. אמיר פלדשטיין
2. אביבה פורסטר
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשה לתיקון הודעת הערעור
החלטה
הועברה לטיפולי בקשתם של המערערים לתיקון הודעת הערעור.
הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז, שבו נדחתה תובענה שהגישו המערערים – חברי אגודה בכפר רות – אשר בה ביקשו, בין היתר, להצהיר על כך ששי מוש בכלבייה לצורך "פנסיון כלבים" הוא שי מוש
מותר על קרקע חקלאית על-פי "החוזה המשולש" שמכוחו מחזיקים המבקשים בנחלה 7 בכפר. בבקשה שלפניי מבוקש כאמור לתקן את הודעת הערעור. התיקון מתייחס להחלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל, שהתקבלה בשלהי שנת 2013 (ונכנסה לתוקף בחודש פברואר 2014), ואשר עניינה "שי מוש ים נלווים לפעילות החקלאית בנחלה ב מוש בי עובדים ובכפרים שיתופיים" (להלן: החלטה 1316 ).
עיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה המצורפת לה, ובאתי לכלל מסקנה כי אין להתיר את התיקון המבוקש.
על-פי תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כתב הערעור ניתן לתיקון "בכל עת שתיראה לבית המשפט". הסמכות הקבועה בתקנה 417 חלה לא רק על תיקון נימוק קיים, אלא גם על הוספת נימוק להודעת הערעור המקורית, ובלבד שלא מדובר בתוספת החורגת מהעילה ומהעובדות שנפרשו לפני בית משפט קמא (ראו ב"ש 63/86 ממן נ' קעטבי , פ"ד מ(1) 194 (1986)). אכן, הסמכות להורות על תיקון הודעת הערעור היא רחבה, והשי מוש
בסמכות הוא ליבראלי יחסית בפרט אם הבקשה הוגשה בשלב מוקדם בהליך - אולם זאת בכפוף לכך שאין בתיקון משום חריגה מן המסגרת שנתחמה בערכאה המבררת, ואין בו כדי להסב לצד שכנגד עינוי-דין או לעכב את הטיפול בערעור (ע"א 7019/97 סופר נ' סופר , פ"ד נג(5) 187, 190 (1999); ראו גם חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי – מהדורה שלישית 294-293 (2012)).
בענייננו, שני הצדדים סבורים כי החלטה 1316 מהווה שינוי רלוונטי במצב הדברים, והמשיבה אינה חולקת על כך שיש להביאו לידיעת בית המשפט – היא אף התכוונה לעשות זאת במסגרת סיכומיה. דא עקא, שעיון בנימוקים שאותם חפצים המערערים להוסיף לערעורם מלמד כי מדובר בתקיפה של החלטה 1316, לרבות העלאת טיעונים בדבר בטלותם של חלקים מהחלטה 1316 ובדבר חריגה מסמכותה של מועצת מקרקעי ישראל. בזיקה לסוגיה נשוא הערעור, טוענים המערערים בין היתר כי "חלקים מהחלטה 1316 המתייחסים ל'אחסנת בעלי חיים' ולכן לפנסיון כלבים הינם בְּטֵלִים, באשר התקבלו על-ידי המועצה תוך חריגה מסמכות". טענות אלה לא רק שהן פורצות את מסגרת הדיון בבית המשפט קמא, אלא הן הופכות את הליך הערעור שבכותרת, הלכה למעשה, לעתירה נגד החלטה 1316. זאת לא ניתן לאפשר, ומקובלת עליי עמדת המשיבה כי "אין כל מקום לאפשר תיקון הודעת הערעור בעת הזו, על מנת להוסיף לה סעדים שלא יכולים היו להתבקש מלכתחילה מבית המשפט קמא, תוך ניהול הליך חדש לחלוטין, ושלא במסגרת ההליך המתאים".
די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה, ואיני רואה צורך להוסיף ולהיזקק לשאלת המועד שבו הוגשה הבקשה ולשלב הדיוני שבו מצוי ההליך.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ₪.
ניתנה היום, י"א באב תשע"ד (7.8.2014).
גיא שני
, שופט
ר ש ם