ע"א 1607/98 יובל רגב נ. עודד פן

בפני בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון.

בבקשה נטען, כי בא-כוחו של המבקש, עורך-דין מרדכי רז, לא היה מסוגל לעבוד עקב בעיות בריאותיות בכל התקופה שבין 12.4.98 ועד 30.6.98. לבקשה צורף תצלום אישור רפואי בנדון. כמו כן נטען בבקשה, כי עורך-דין רז הינו עורך-הדין היחיד אשר מכיר תיק זה לפרטיו, וכי כתוצאה מכך שלא תפקד כל התקופה האמורה, ועקב טעות משרדית, הוא מצא את ההודעה בדבר הפקדת הערבון רק בסוף חודש אוגוסט.

המשיב מתנגד לבקשה. בתגובת המשיב נטען, כי ההודעה על קביעת הערבון נתקבלה אצל בא-כוח המערער עוד קודם שהתעוררו הבעיות הבריאותיות בשלהן נמנע ממנו לעבוד, ולפיכך היתה בידו שהות מספקת להפקיד את הערבות. כמו כן, יכול היה להורות לאחר לטפל בהפקדת הערבון, במיוחד בהתחשב בכך שבמשרד בא-כוח המערער עורכי-דין נוספים אשר יכלו לטפל בעניין זה, כמו גם המערער עצמו.

כמו כן טוען המשיב, כי הבעיה הרפואית ממנה נטען כי סובל בא-כוח המערער (פריצות דיסק) הינה בעיה מתמשכת, אשר רוב הסובלים ממנה ממשיכים את חייהם תוך מעקב וטיפול.

דין הבקשה להידחות. הבקשה להארכת המועד הוגשה ביום 1.10.98, כחצי שנה לאחר שההודעה על קביעת הערבון נמסרה למערער. למרות שנטענו בה טענות עובדתיות, לא צורף לה תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה.

ידוע הדבר, שככל שמדובר באיחור ממושך יותר, הנטל שעל המבקש להרים רב יותר (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמוד 897).

ככלל, מחלת בא-כוח המערער יכולה היתה לשמש הסבר הצדקה לאיחור מסויים, אולם, לא בנסיבות בהן במשרדו של בא-כוח המערער מצויים עורכי דין נוספים ולא הוצג הסבר מניח את הדעת מדוע לא טופלה הפקדת הערבון על-ידי עורך-דין אחר. לכך יש להוסיף, כי אין בבקשה הסבר מדוע לא טופלה הבקשה לפני תקופת אי הכושר של בא-כוח המערער או מיד לאחר סיומה. הטענה הסתמית בדבר 'טעות משרדית' אשר הובאה בבקשה, בלא שנמסרו פרטים לפישרה ובלא שגובתה בתצהיר, לא יכולה לשמש הצדק לאיחור הנוסף.

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי כי קיים הסבר סביר וכי ישנה הצדקה להיענות לבקשה להארכת המועד להפקדת ערבון, ולפיכך, הבקשה נדחית.

כתוצאה מכך שדחיתי הבקשה להארכת המועד, אני מורה על דחיית הערעור עקב אי הפקדת ערבון, בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.