ע"א 1641/14 פלוני נ. פלוני

1.

דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות אף בלא צורך בתשובה.

2.

אין די בהגשת ערעור לצורך עיכוב פסק הדין של בית משפט קמא. שני השיקולים הנבחנים לצורך דיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות [ראו למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב.) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נ ו(4) 178 (2002)].

3.

שני שיקולים אלו מטים את הכף לדחיית הבקשה. סיכויי הערעור אינם טובים; לאחר שעיינתי בנוסחו של כתב ההתחייבות שעומד בלב העניין, נחה דעתי כי לכאורה צדק בית המשפט קמא כי לשונו של כתב ההתחייבות ברורה וזה אינו כולל את התנאים אותם המבקשים מעוניינים לקרוא לתוכו. קביעה זו של בית המשפט המחוזי היא קביעה עובדתית ובכגון דא בית המשפט שלערעור אינו נוטה להתערב. טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בסוגיות חיוניות לצורך הכרעה בשאלת העברת המניות; ברם גם סיכוייה של טענה זו נמוכים לכאורה, שכן על פניו הכרעה בסוגיות הנטענות אינה הכרחית לצורך קביעת חיובים של המבקשים להעביר את המניות כמפורט בכתב ההתחייבות.

באשר למאזן הנוחות; הטענה לפיה העברת המניות תפגע בפעילות החברה אם לא יחתמו המשיבים על ערבות וכי החברה תדרש לשלם לפקיד השומה סכומי עתק, הינה טענה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה וכי מדובר בטענה בדבר התרחשות אירועים עתידיים שאין כל וודאות כי יקרו בפועל.

משכך, יש לקבוע כי טענותיהם של המבקשים באשר למאזן הנוחות אינן מבוססות די הצורך.

4.

לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

5.

משלא התבקש תשובה, איני עושה צו להוצאות.