ע"א 1666/01 אמנון פרנק נ. פוגץ' ובנין בע"מ

1.המבקשים בצעו עבודות בניה עבור המשיבה כקבלני משנה. בין בעלי הדין נתעוררו מחלוקות שהועברו להכרעת בורר. בפסק הבוררות חייב הבורר את המבקשים לשלם למשיבה סכום שקבע "בהתאם לאומדן" שעשה. המבקשים בקשו לבטל את פסק הבוררות מן הטעם שהבורר לא הוסמך על ידי בעלי הדין לפסוק על פי אומדן וכן משום שלא ניתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם לעניין האומדן. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת צ' ברון), בפסק דינו מיום 24.1.01,דחה את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות. המבקשים בקשו להרשות להם לערער. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.בהסכם הבוררות שעשו בעלי הדין נקבע כי :

"הבורר לא יהיה קשור להוראות הדין המהותי, ויהיה רשאי לפסוק את פסק הבורר על פי שיקולי דעתו ו/או על פי כל שיקול אחר, וכן יהיה הבורר רשאי לתת פסק בוררות על דרך של פשרה".

לטענת המבקשים הוסמך הבורר בהסכם הבוררות לפסוק על דרך של פשרה , אולם לא על דרך האומדן. מכל מקום, היה עליו לשמוע את טענותיהם לפני שפסק כך. לעניין זה סומכים הם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בה"פ (ת"א) 11315/99 קניון לוד סנטר (אחזקה וניהול) 1992 נ' חזן (טרם פורסם), וכן על פסק דיני באותו עניין ברע"א 8716/00 קניון לוד סנטר (אחזקה וניהול) 1992 נ' חזן (טרם פורסם).

3.טענות אלה יש לדחות. אשר לטענה הראשונה ייאמר כי, כאמור לעיל, הוסמך הבורר לפסוק "על פי שיקולי דעתו ו/או על פי כל שיקול אחר, וכן יהיה הבורר רשאי לתת פסק בוררות על דרך של פשרה". פסיקה על דרך האומדן היא בגדר שיקול דעת כזה, ובודאי שהיא בגדר "כל שיקול אחר". יודגש כי הבורר נקט בדרך האומדן "בהתחשב במורכבות ביצוע עבודות אלו שלא נעשו במרוכז - - - עבודה שנמשכה תקופה ארוכה - - -", כפי שנאמר בסעיף 2(א) לפסק הבוררות מיום 16.7.98.

אשר לטענה השניה ייאמר כי בפרשה שנדונה ברע"א 8716/00 הנ"ל, אכן בוטל פסק הבוררות מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968: "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו", מן הטעמים ועל פי המקורות שהובאו שם, אולם אין הנדון דומה לראיה. שם ביקר הבורר במקום נשוא הסכסוך, בהעדרם של בעלי הדין, "על מנת להתרשם ולראות אם סבירות הן פעולות הנתבעים" באותה פרשה ; כמו כן לא ערך פרוטוקולים על ביקוריו, לא המציאם לבעלי הדין ולא נתן להם הזדמנות להגיב על התרשמויותיו. ואילו כאן חזר הבורר ואפשר למבקשים להשלים את טיעוניהם, אחרי שטענו כי לא היתה להם הזדמנות נאותה לכך. זאת קבע הבורר במילים מפורשות בפסק הבוררות מיום 16.7.98:

"לאחר שאפשרתי למבצעים להשלים טיעוניהם בנידון, ולאחר ששמעתי את תשובות חב' פוגץ' לטיעוני המבצעים ולאחר ביקור מוקדם שעשיתי באתר בנוכחות הצדדים, ולאחר שיקול מעמיק בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנות הבאות - - - ".

ניתנה, אפוא, למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם בעניינים שבהם פסק הבורר על דרך האומדן. יוער כי המבקשים הוסיפו וטענו כי היה על הבורר להעמידם מראש על כוונתו לפסוק על דרך האומדן. גם טענה זאת יש לדחות מן הטעם שמן הראיות עולה כי לא נמנע מבעלי הדין להעלות טענה כלשהי וכי הביאו בחשבון שפסק הבוררות יינתן לא רק על פי הראיות שהוגשו אלא גם בדרך אחרת. עוד עולה מחומר הראיות כי האווירה במהלך הדיונים "לא היתה פורמלית ולא של משפטנים" ולפיכך, כקביעת בית המשפט המחוזי, "בנסיבות אלה אין לדקדק במינוח אותו בחר הבורר - 'אומדן'. מדובר כאן בהחלטת הבורר על דרך הפשרה, אופציה אותה הקנו לו הצדדים במפורש בהסכם הבוררות". כך או כך, סבורני כי זה המקום לדחות את הבקשה מכח הוראת סעיף 26 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, לפיה "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות הקיימות בסעיף 24 [לחוק הבוררות - י.ט], אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". במקרה הנדון לא נגרם עיוות שכזה.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.