ע"א 1677/96טלעת גאזאוי נ. מדינת ישראל

המערער יליד 1968 הוא איש נשוי ואב לילד. ביום 14.3.95 הוא יצא לכביש במכוניתו, הציע למתלוננת (ילידת 1977), שנקרתה על דרכו, הסעה בריכבו. לאחר שעלתה לריכבו, סטה לדרך עפר צדדית תקף את המתלוננת, וחרף התנגדותה ותחנוניה הפשיט אותה ואנס אותה באופן ברוטאלי. בשל מעשה זה, הורשע בעבירת אינוס, תוך קיום הנסיבות המתוארות בסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין. בעקבות בקשתו, להביא בחשבון בקביעת עונשו תיקים תלויים ועומדים נגדו, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעוד עשר עבירות בהן התפרצות וגניבה, תקיפה, תקיפת עובד ציבור, קבלת דבר במרמה וזיוף. על כלל העבירות בהן הורשע נגזרו עליו שתים עשרה שנות מאסר בפועל, והופעלו נגדו במצטבר שנתיים וחצי מאסר על-תנאי.

סניגורו המלומד של המערער טרח טירחה רבה לשכנענו כי עונש המאסר של המערער כבד מדי ואף חורג מנורמת הענישה המקובלת בעבירות כאלה.

הטענה, על שני חלקיה, דינה להדחות.

העונש שהושת על המערער, ולוא גם הושת עליו בשל עבירת האינוס בלבד, הולם את הנסיבות החמורות של עבירת האינוס בה הורשע.

לטעמנו משקף העונש גם נורמת ענישה ראויה. עם זאת נראה כי בית המשפט המחוזי נמנע מלמצות את הדין עם המערער, שאילו עשה כן עשוי היה לגזור על המערער בשל מעשה מחריד שכזה גם עונש חמור יותר. גם הבקשה לחפוף את הפעלת עונש המאסר על-תנאי אינה יכולה להתקבל. הכלל הוא שעונש מאסר על-תנאי מופעל במצטבר לעונש המוטל, ובמקרה הנדון לא היתה סיבה המצדיקה חריגה מכלל זה.

הערעור נדחה.