ע"א 1705/03 זידאן רג'א נ. הכונס הרשמי

בפניי בקשה לביטול החלטה מיום 1.7.03. בהחלטה האמורה החליט בית המשפט על דחיית ההליך, באין הפקדת ערבון.

מן הבקשה, ומבדיקת בתוכנת הניהול של בית המשפט, עולה כי בעקבות החלטה קודמת, מיום 9.4.03, אשר איפשרה למערער לערוב להוצאות המשיב בדרך של הפקדת ערבויות צד ג' של ערבים, וכן החלטה נוספת אשר האריכה את המועד להגיש את הערבויות, ניסה המערער להפקיד את הערבויות ביום 24.6.03, על ידי שליחתן באמצעות הפקסימיליה. כתבי הערבות הושבו למערער בשל אי התאמה. בהמשך לכך, נתקבלה ההחלטה על דחיית הערעור, אשר הומצאה למערער ביום 6.7.03.

הבקשה לחידוש הליכי הערעור – ולמעשה, לביטול דחיית הערעור – הוגשה ביום 28.10.03, קרוב לארבעה חודשים לאחר קבלת ההחלטה על דחייתו בידי המערער. במצב זה, מעוררת הבקשה שבפניי קושי. המתנה כה ממושכת נוטה לגבש אצל בעל הדין שכנגד ציפיה מוצקה לכך שלא יוטרד עוד בהליך ערעורי. בתגובה שאיפשרתי למערער להגיש נטען כי בקשת ביטול הוגשה על ידו עוד ביום 12.7.03 באמצעות הדואר, וכי במהלך רוב הפגרה, ועד ליום 8.9.03 שהה בא כוחו בחו"ל. בכל מקרה, נוכח הפגרה והחגים שהחלו בחודש ספטמבר, טוען המערער כי העיכוב במתן ההחלטה בבקשה הנטענת נראה לו סביר, וכי משעה שהעיכוב נראה לו בלתי סביר, הגיש את הבקשה שבפניי. עוד טוען המערער, כי בשום שלב לא חזרו לידיו הערבויות תוך ציון שהן נדחו בשל אי התאמה.

ההלכה הנוהגת בבקשות לביטול החלטה בדבר דחיית ערעור בשל אי הפקדת הותוותה לאחרונה בהחלטת כב' הרשם אוקון בע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים פ"ד נו(1) 865. באותה פרשה נקבע, כי התכלית העיקרית של המכשיר הדיוני של דחיית ערעור בשל אי הפקדת ערבון, היא "לגרוע מן הרישום הליכים שנזנחו על ידי הצדדים. הזנחת ההליך יכולה להתבטא בנטישתו המודעת או באי מילוי חובות באופן עקבי ושיטתי, המפריע באופן ממשי לעבודת בית המשפט. המקרה של דחיית ההליך עקב אי הפקדה מקפל בתוכו הנחה שבעל הדין מגלה בהתנהגות זו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר אכפתיות לגבי ניהולו. אי ההפקדה מהווה גם התעלמות מהאינטרס של יתר בעלי הדין". על רקע זה נקבע באותה פרשה, כי "סמכות הדחייה אינה יכולה לעמוד, כאשר מתחוור שלמחדליו של בעל הדין יש הסבר מניח את הדעת."

עוד נקבע, כי יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר, ולבחון, במסגרת זו, האם מצביעים המשיבים על שינוי מצב לרעה בהסתמך על כך שהערעור נדחה, והאם הונעה ההחלטה בדבר דחיית ההליך על ידי המשיבים.

כיצד עומדות עובדות המקרה שבפניי באמת מידה זו? בכל הנוגע לקיומו של הסבר סביר מצד המערער, המקרה הוא גבולי. בניגוד לטענתו, כל בקשה לביטול לא הגיעה לבית המשפט בסמוך ליום 12.7.03. למעשה, עד להגשת הבקשה שבפניי לא נרשמה, משך חודשים ארוכים, כל פעולה מצד המערער. אוסיף, כי אין המערער מפנה או מצרף אישור משלוח של בקשה כזו. במצב זה, מעורר ההסבר שניתן קושי, הגם שאין בידי לשלול אותו לחלוטין. עם זאת, דחיית ההליך לא הונעה על ידי המשיב, אשר גם אינו מצביע על שינוי כלשהו במצבו לרעה בעקבות דחיית ההליך. בשים לב לכל אלה, ולמהותו של העניין, בו עולה שאלת תוקפה של החלטה אשר ביטלה הכרזה של המערער כפושט רגל, נראה לי כי דחיית הבקשה תהיה בלתי צודקת.

עם זאת, נוכח העדרו של הסבר מלא למחדלו של המערער, אני מתנה את ביטול דחייתו של ההליך בכך שהמערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 21 ימים מקבלת החלטה זו, ולא – תישאר ההחלטה על דחיית ההליך על כנה, והוא לא יוחזר אל הרישום.