ע"א 172/02 גלפנד אלכסנדר נ' היועץ המשפטי לממשלה

1.המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשה לקביעת שיפוט, מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969 (להלן: החוק). בבקשה צויין כי המבקש הינו יהודי ואילו המבקשת הינה חסרת דת. בנסיבות אלה הוריתי, מכוח סמכותי על פי סעיף 2(א) לחוק, כי תתבקש חוות דעתו של בית הדין הרבני. בחוות דעתו של בית הדין הרבני מיום 29.8.2002 נאמר כי "בנסיבות העניין עשוי בית דין רבני, לאחר בירור נוסף, להצריכם להיפרד זמ"ז בגט פיטורין, כדמו"י". בחוות דעתו הנוספת מיום 12.2.2003 נאמר כי לא נמצאה סיבה לשינוי חוות הדעת הקודמת.

2.המבקשים מבקשים כי השיפוט ייקבע לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתם, ההליך בבית הדין הרבני ילווה בחקירה שאיננה נוחה לצדדים אשר בסופו ממילא תקבע בטלות הנישואין מעיקרה. כן סבורים הם שהליך בפני בית המשפט לענייני משפחה יבטיח בצורה טובה יותר את התרת הנישואין אף ברוסיה, ולא ישלול מהאשה זכויות שאולי מגיעות לה בעקבות התרת הנישואין.

3.לאחר שעיינתי בחוות דעתו של בית הדין הרבני הגדול, ובתגובות בני הזוג, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לקבוע השיפוט בעניין התרת הנישואים של בני הזוג שבפני לבית הדין הרבני. במסגרת שיקול הדעת הנתון לנשיא בית המשפט העליון לצורך קביעת השיפוט לפי החוק, יש להתחשב בשיקולים שונים ובהם, כי הערכאה שתקבע תוכל להתיר את נישואי הצדדים בצורה היעילה ביותר, שתבטיח את אפשרותם להינשא לאחרים על פי הדין הנוהג במדינה, שלא תהיה פגיעה בזכויות של אחד מבני הזוג על ידי ההפניה לאותה ערכאה, שלא ייפגעו ילדי בני הזוג על פי דינם האישי אם יוכרזו נישואי ההורים כבטלים מעיקרם וכדומה (ראו: פרופ' מ' שאוה, הדין האישי בישראל , תשנ"ב-1991), עמ' 658). במקרה דנן המבקש הינו יהודי, ואילו יהדותה של המבקשת נותרה בספק בבית הדין הרבני. סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, קובע כי "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". מכאן, שאף אם הצדדים יופנו לבית המשפט לענייני משפחה יהיה עליו לדון בשאלת תחולתו של דין תורה בהתרת נישואיהם. זאת ועוד, אם הצדדים יבקשו להינשא בישראל בעתיד יחול על נישואיהם (ולמצער על נישואיו של המבקש) על פי הדין הנוהג במדינה, דין תורה. נוכח שיקולים אלה, נראה כי הערכאה הראויה היא בית הדין הרבני. לא מצאתי בטיעוני הצדדים שיקולים אשר יצדיקו במקרה זה שלא לקבוע השיפוט לבית הדין הרבני, בין היתר נוכח העובדה כי אין בקביעת השיפוט לעניין התרת הנישואין כדי לחסום את הצדדים או מי מהם מלפנות להסדרת ענייניהם הרכושיים בבית המשפט לענייני משפחה.

אשר על כן, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1א) לחוק, כי לבית הדין הרבני האזורי בירושלים יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג גלפנד.