ע"א 1726/18 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ש' בר יוסף ), מיום 20.2.2018 בתלה"ם 11982-12-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

המערער והמשיבה הם בני זוג לשעבר ולהם שני ילדים קטינים. הערעור דנן נסוב על תביעה שהגיש המערער להפחתת סכום המזונות שנפסק כי עליו לשלם בטענה כי חל שינוי נסיבות – בין היתר – על רקע ההלכה שנקבעה בבית משפט זה (אנוכי והמשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן , השופט (בדימ') י' דנציגר והשופטים

ע' פוגלמן , נ' סולברג , ד' ברק-ארז ו מ' מזוז ) בבע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: עניין פלוני ), בעניין אופן חלוקת נטל מזונות ילדים בגילאי 15-6 בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת. בתום קדם משפט ביום 23.1.2018 קבע בית המשפט את ההליך להוכחות, וציין:

"הבהרתי לתובע [המערער] כי המסוכות [צ"ל המשוכות] הניצבות בפניו אינן נמוכות כלל ועיקר ולאור העובדה שהילכת 919/15 [עניין פלוני ] איננה חלה על פסקי דין חלוטים, יהא עליו לשכנע כי אירע שינוי נסיבות מהותי ממועד מתן פסה"ד ועד היום. ספק בעיניי כי הטענות הנטענות על ידי התובע מבססות שינוי נסיבות כזה וזאת גם אם אניח שכל טענותיו נכונות עובדתית".

2.

על יסוד דברים אלה הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, שנדחתה ביום 20.2.2018. נפסק, כי ההתבטאות לפיה ההלכה שנקבעה בעניין פלוני אינה חלה על פסקי דין חלוטים משמעותה היא שבמקרים מסוג זה על המבקש את הפחתת סכום המזונות מוטל הנטל לשכנע שיש מקום לראות בשינוי הדין כפי שנקבע בעניין פלוני משום שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות . על כן, נפסק כי אין בהתבטאות זו כדי להקים עילה לפסילת המותב, וכי ממילא ככל שמבקש המערער להשיג על הדברים הדרך לעשות כן אינה באמצעות הגשת בקשת פסלות. לאלה הוסיף בית המשפט כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן הדברים נאמרו בדיון שהתקיים ביום 23.1.2018 ואילו הבקשה הוגשה אך ביום 1.2.2018. הבקשה נדחתה והמערער חויב בשכר טרחת בא כוח המשיבה בסך של 1,500 ש"ח.

3.

מכאן הערעור שלפניי. לדברי המערער, בדיון קדם המשפט הביע המותב דעה באשר לשאלה המרכזית שעומדת בלב ההליך – תחולת ההלכה שנקבעה בעניין פלוני על עניינו – ועל כן, נטען, כי דעתו של המותב "נעולה", שכן ההתבטאות האמורה מהווה "קביעה משפטית נחרצת" בסוגיה. הוטעם כי בנסיבות המקרה אין לקבוע כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה. עוד מבקש המערער לבטל את חיוב ההוצאות שהושת עליו.

המשיבה סבורה שדין הערעור להידחות, והיא סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא. לדבריה, הערעור הוגש בחוסר תום לב ובשיהוי. הוטעם כי אם בסופו של יום לא יהיה המערער שבע רצון מתוצאת ההליך הוא יוכל לערער עליה בהתאם לדין.

4.

לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. לא מצאתי כי יש בהחלטת בית המשפט מיום 23.1.2018 כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער המצדיק את פסילתו ( ע"א 1477/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (7.3.2018) ). מבלי להידרש לתוכן הדברים, עצם העובדה שבית המשפט הפנה את תשומת ליבו של המערער בקדם המשפט למשוכות המשפטיות הניצבות לפניו אין בה כדי להקים עילת פסלות . אדרבה, ניהול יעיל של ההליך עשוי להביא את השופט היושב בדין, ולעתים אף לחייבו, להביע דעה – בזהירות ובמתינות – לגבי השאלות שבמחלוקת (ע"א 9400/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (13.12.2017)), ובמסגרת תפקידו בית המשפט אף רשאי – אם מוצא הוא לנכון – להצביע על החולשות שבעמדתו של בעל דין מסוים (ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו , פסקה 7 (6.12.2016)). התרשמתי כי כך פעל בית המשפט במקרה דנן, עת קבע את ההליך לשמיעת הוכחות. מכל מקום, ככל שהמערער סבור כי בית המשפט הכריע באילו מהסוגיות העומדות לפניו להכרעה, הדרך פתוחה בפניו להשיג על כך באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין ולא בדרך של הגשת בקשת פסלות וערעור עליה. סוגיית ההוצאות אף היא אינה מצדיקה התערבות.

הערעור נדחה בלא צו להוצאות.