ע"א 1729/06 אברהם אדמסקי נ. יהושע אדמסקי

1.לפני בקשה מטעם המשיב למחיקת הערעור על הסף. עניינו של ההליך בשאלת קיום צוואת אימם המנוחה של המערער והמשיב, לפיה הורישה האם את כל רכושה למשיב. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.8.04 (להלן: "פסק הדין"), נדחתה התנגדותו של המערער לקיום הצוואה. המערער ערער על כך לבית משפט זה וטען כי פסק הדין לא נומק כראוי, ומכאן נפגעת זכותו לערער על פסק דין זה. בדיון שנערך לפני כבוד השופטת א' חיות ביום 10.3.05 במסגרת קדם-ערעור, הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיתייחס בפסק דין משלים למכלול טענות המערער כמו גם למסכת הראיות שהובאה בפניו לביסוסה (ע"א 9759/04). ביום 11.8.2005 ניתן פסק דינו המשלים של בית המשפט קמא אשר דן בהתנגדות המערער לקיום הצוואה, אך התנגדותו נדחתה בשנית וניתן צו לקיום צוואת האם (להלן: פסק הדין המשלים). מכאן הערעור דנן. עם זאת, הודעת הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 23.2.06, בחלוף למעלה משישה חודשים מיום מתן פסק דינו המשלים, ועל רקע זה הובאה לפני בקשה למחיקתו על הסף.

2.המשיב טוען כי פסק הדין המשלים נשוא הערעור דנן נשלח ביום 15.8.06 על ידי בית המשפט קמא במסירה אישית אל בא כוח המערער אשר ייצגו בהליך קמא. לפיכך טוען המשיב, כי הערעור דנן הוגש בחלוף למעלה מחמישה חודשים מיום מתן פסק הדין המשלים, וזאת ללא הסבר או תצהיר המפרטים את סיבת האיחור. על כן טוען המשיב כי דין הערעור להידחות. המערער מתנגד לבקשה. לטענתו, בקשת המשיב למחיקה על הסף אינה נתמכת בתצהיר כדין ולכן דינה להימחק. המערער מוסיף, כי פסק הדין המשלים מעולם לא הומצא לו או לבא כוחו, ורק כאשר עיין בתיק בית המשפט קמא נודע לו באקראי דבר קיומו של פסק הדין. לפיכך הוגש הערעור דנן בעת הזו. המערער מדגיש כי פסק הדין הומצא לעורך הדין ששימש כבא כוחו בדיון הראשוני שהתנהל בבית המשפט קמא בלבד. זאת, שעה שהיה ידוע כי ייצוגו הופסק ומונה תחתיו עורך דין אחר אשר שימש כבא כוחו של המערער בהליך קדם הערעור ובהליך במסגרתו ניתן פסק הדין המשלים, כאמור בפסק הדין המשלים עצמו ובפרוטוקול הדיון מיום 15.5.2005. לאור כל זאת טוען המערער כי דין הבקשה להידחות.

3.לאחר בחינת הבקשות והתגובות נחה דעתי כי דין בקשת המחיקה להידחות. השאלה המרכזית לפני היא האם הומצא למערער פסק הדין המשלים כדין. אם ההמצאה בוצעה כדין, הרי שהמועד להגשת ערעור כנגד פסק הדין המשלים אכן חלף לפני זמן רב. אם לאו, הרי שהערעור דנן הוגש כדין. תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו..., ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". בית המשפט קמא הורה בפסק הדין המשלים כי "המזכירות תשלח השלמת פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום". אין חולק, אף לא מטעם המשיב, כי עורך הדין שטינלאוף שימש בא כוחו של המערער בהליך קמא בו ניתן פסק הדין המשלים. עם זאת, פסק הדין המשלים לא נשלח לעורך הדין שטינלאוף בדואר רשום כנדרש לשם ביצוע המצאה כדין. פסק הדין נשלח, ככל הנראה עקב טעות של מזכירות בית המשפט קמא, אל בא כוחו הקודם של המערער. לפיכך, בנסיבות העניין לא הומצא פסק הדין המשלים כדין למערער עד עצם היום הזה, ומכאן שהערעור דנן הוגש במועד ודין הבקשה למחיקת הערעור על הסף להידחות, וכך אני מורה. כן ישא המשיב בשכר טרחת המערער בגין בקשה זו, בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.