ע"א 1741/00 זהבה ריטה נ. עדנה קוט -פרופ'

בפני בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון.

1.המבקשת לקתה בשנת 1987 בשבץ מוחי. כתוצאה מכך נגרמו לה, לטענתה, נזקים פיזיולוגיים ומנטליים קשים והיא מתפקדת כיום באופן חלקי ומוגבל. המבקשת תבעה את המשיבים בטענה, כי הללו התרשלו באיבחון אוטם וסקולרי מוחי בו לקתה, לטענתה, ביוני 1986, כשנה קודם לכן, ובגינו אושפזה בבית החולים מאיר (המשיב מס' 3). על פי טענותיה התמקדה רשלנותם של המשיבים בייחוס המיחושים בגינם אושפזה ב- 1986 למיגרנה, באי-עריכתה של בדיקת CT נוספת למבקשת, לאחר הבדיקה הראשונית שנערכה סמוך לאישפוזה ובאי מתן טיפול תרופתי שהיה בו כדי למנוע את התרחשות השבץ ב - 1987. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י. עדיאל) קבע, כי ניתן לקבוע, בדרגת הסבירות הנדרשת במשפט אזרחי, גם אם הדבר אינו ודאי, שהמבקשת אכן לקתה באוטם מוחי בסמוך או במהלך האישפוז ב - 1986, כי עריכת בדיקת CT

נוספת היתה עשויה להגדיל את הסיכוי לגילוי אוטם זה, כי אי עריכתה של בדיקה זו לא עלתה כדי רשלנות רפואית (אף כי אין לומר, כי לו נערכה היתה עריכתה בגדר טעות), וכי אין לומר, כי מתן טיפול תרופתי או התייחסות מעמיקה יותר לגורמי סיכון שהתקיימו במבקשת, לטענתה, היו מונעים את התרחשות השבץ המוחי ב - 1987.

2.בערעורה תוקפת המבקשת בעיקר את הקביעה, לפיה אי עריכת בדיקת CT נוספת לא עלתה כדי רשלנות רפואית ואת הקביעה, כי טיפול תרופתי או טיפול מונע אחר לא היו מונעים את התרחשות השבץ ב - 1987. בבקשה שבפני היא טוענת, כי מצבה הכלכלי בכי רע. היא עומדת להיות מפונה מדירת מגוריה בחודשים בקרובים, עקב חובות של מאות אלפי שקלים שצבר בעלה,, בעלה אינו עובד והוא שקוע בחובות ואילו היא מתפרנסת בדוחק מפנסיה ומקיצבת נכות. בקשת הפטור נתמכה בתצהיר הבעל. אלא שהלה לא התייצב לדיון, מחמת אישפוזו בבית חולים. בדיון בפני הציג בא כוחה של המבקשת אישור בדבר הוצאת צו כינוס כנגד הבעל בשנת 1997.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה לפטור מערבון. לטענתם, קלושים סיכויי הערעור, משום שהמבקשת מנסה לתקוף, למעשה, ממצאים המבוססים על קביעות עובדתיות ועל העדפת חוות דעת מומחה אחת על פני רעותה. עוד טוענים המשיבים, כי ההוצאות בהן זכו בבית המשפט המחוזי (בסך 10,000 ש"ח) לא שולמו, וגם מטעם זה מן הראוי להבטיח את הוצאותיהם בבית משפט זה.

4.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החלטתי להיענות לבקשות לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון. הגם שהמידע שנמסר לבית המשפט אודות מצבה הכלכלי של המבקשת לא היה מלא או סדור, לא מצאתי מקום לדקדק עם המבקשת לענין זה (מה גם שהמשיבים לא העלו כל טענה לעניין זה), נוכח מצבה הרפואי ונוכח מצבו הרפואי והכללי של בעלה. לעניין זה הסתפקתי איפוא במידע לפיו המבקשת לוקה בנכות של 100% מאז שנת 1988, בעלה שרוי בקשיים כלכליים ניכרים ואינו עובד, והמבקשת עתידה להיות מפונה מדירתה בחודשים הקרובים. די היה לי בנתונים אלה ובעובדה שערעורה של המבקשת מגלה עילה כדי לפטור את המבקשת מתשלום אגרה. הואיל ומתן פטור מהפקדת ערבון מותנה גם בבחינת סיכויי הערעור (וראו: בש"א 329/90 אברך

נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383, רע"א 1910/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים , לא פורסם) שומה עלי לבחון גם עניין זה. בנסיבות העניין, ומבלי להיכנס לעומקם של הטיעונים בערעור, די לי אם אומר, כי הממצאים העובדתיים אינם שנויים, למעשה במחלוקת וכי השאלות הטעונות בירור מתייחסות לקביעת סטנדרט הזהירות שהיו הרופאים אמורים לנהוג נוכח מצבה של המבקשת. בית המשפט העדיף (לעניינים מסויימים) את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, אך קביעתו לעניין זה (כפי שהובאה, בחלקה, לעיל) לא נוסחה באופן נחרץ. בהתחשב בעובדה זו ובעובדה שבית המשפט העליון מתבקש, למעשה, לעיין בחוות דעת מומחים, ולא לשנות ממצאים עובדתיים או קביעות מהימנות (והשוו: ע"א 4413/99 שולמית צרפתי נ' נחמיה יפה ד"ר , לא פורסם) אין לומר, כי סיכויי ערעורה של המבקשת הם קלושים, הגם שאין לומר בהכרח כי הם טובים. שקלתי אם בנסיבות אלו מן הראוי להשית על המבקשת ערבון בסכום נמוך ביותר (והשוו: בש"א 5660/94 אברהם מלכה (חסוי) נ' מדינת ישראל , לא פורסם) והחלטתי שלא לעשות כן. תועלתו של סכום זה למשיבים היא שולית ומנגד הוא עלול להציב בפני המבקשת, שמצבה תואר לעיל, מחסום בלתי עביר ולמנוע ממנה מלממש את זכות הערעור שלה.

אי לכך, וכאמור לעיל, החלטתי לפטור את המבקשת מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.