ע"א 1746/06 מלון זידאני נצרת בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

לפני בקשה לפטור מערבון בהליך בכותרת. הערבון נקבע על סך 30,000 ₪.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת במסגרתו נדחתה תביעת המערערים למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש לבטל משכנתא הרשומה על מקרקעי המערערת 1 לטובת המשיב. לפי החלטת בית המשפט מיום 31.1.05, ערעור זה יישמע יחד עם ערעור נוסף המתנהל בין אותם הצדדים להליך שבכותרת, ע"א 829/01. לטענת המערערים, שני הערעורים עוסקים באותו עניין, ומקורם בהליכי מימוש של שתי בטוחות (שעבוד צף ומשכנתא) על אותו נכס ולהבטחת אותו חיוב. לפיכך, בקשת המערערים היא, שהערבון שהופקד בקופת בית המשפט במסגרת ע"א 829/01, בסך 20,000 ₪, ישמש גם לצורך הבטחת הוצאות המשיב בהליך שבכותרת. עוד טוענים המערערים שיש מקום לקבל את בקשתם גם בשים לב לפער במעמדם היחסי של הצדדים, בהיותו של המשיב תאגיד בנקאי.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, על אף שבבסיס שני ההליכים עומדת מחלוקת בין הצדדים ביחס לזכות המשיב לממש נכס מקרקעין של המערערת 1 בנצרת, הרי שבמישור המשפטי עסקינן בסוגיות שונות. בעוד שהערעור בע"א 829/01, אשר עניינו גיבוש שעבוד שוטף, מעלה סוגיות מתחום דיני החברות והפירוקים, הרי שעניינו של ההליך שבכותרת הינו ביטול משכנתא הרובצת על הנכס, המעלה סוגיות במישור החוזי-בנקאי. לפיכך, לפי הנטען, מדובר בסוגיות נפרדות אשר דורשות התייחסות נפרדת במישור המשפטי. כמו כן, לטענת המשיב, במסגרת ע"א 829/01 הנ"ל, התקיימו כבר הליכים לפני בית המשפט, ובמסגרת זו הוצאו על ידי המשיב הוצאות אשר אינן קשורות להליך שבכותרת. עוד נטען על ידי המשיב כי סיכויי ההליך נמוכים, שכן פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים וכן שהמערערים לא שילמו למשיב את ההוצאות אשר בהם חויבו בבית משפט קמא, וכי גם מטעמים אלה, כל אחד כשלעצמו ובהצטברם יחד, יש לדחות את בקשת המערערים לפטור מהפקדת ערובה נוספת בהליך שבכותרת.

3.לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אכן עסקינן בערעורים קשורים, הדנים מימוש בטוחות על אותו נכס עצמו. אולם, יש ממש בטענת המשיב כי הערעורים עוסקים בסוגיות שונות, והם מופנים כנגד החלטות שונות של בתי משפט קמא. בנסיבות אלה, אין להסתפק בערבון שהופקד במסגרת ע"א 829/01 לצורך הבטחת הוצאות המשיב בשני ההליכים. יחד עם זאת, שמיעת התיקים יחד, תורם לחיסכון בעלויות ניהול משפט על ידי שני הצדדים המעורבים. כך, באי כוח הצדדים אינם נדרשים להגיע לדיון לפני בית משפט זה פעמיים. כמו כן, אין מחלוקת כי עסקינן בסוגיות אשר עניינן מימוש שעבודים המוטלים על ידי אותו נכס עצמו ועל ידי אותו נושה, ומכאן שיש להניח כי חלק מהתשתית העובדתית משותפת, דבר העשוי להקל, ולו באופן חלקי, על הכנת הסיכומים בהליך שבכותרת. יוער, כי שיקול זה, של חיסכון בעלויות משפטיות, תקף גם בנסיבות, החלות לטענת המשיב במקרה דנן, לפיהן יוזמי ההליך לא שילמו לבעל הדין שכנגד הוצאות בהם חויבו בבית משפט קמא וכן כאשר קיים ספק בדבר סיכויי ההליך. זאת, שכן כאשר שני ערעורים נשמעים יחד, יש לצפות כי גובה ההוצאות שייפסקו בשני התיקים יחד, ישקף את הוזלת העלויות הנובעת מצירופם והוא יהיה נמוך מגובה ההוצאות שהיה נפסק לו התיקים היו נדונים בנפרד. בשים לב למכלול השיקולים המעורבים, כולל טענות המשיב שפורטו לעיל, טענות המערערים בדבר מעמדם היחסי של הצדדים וכן בהתחשב בגובה ההוצאות שנפסק בבית משפט קמא, יועמד הערבון בהליך שבכותרת בסך של 15,000 ₪ אשר יופקדו תוך 21 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.