ע"א 1752/20 יוסף בן ברוך נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ג' דניאל ) בפש"ר 19236-08-15 מיום 18.1.2020, בגדרה הורה בית המשפט על ביטול הליכי פשיטת רגל של המערער ובוטל, בין היתר, צו הכינוס שניתן בעניינו, וזאת עד להכרעה בערעור על החלטה זו ועל החלטה נוספת מיום 20.1.2020.

2.

ביום 11.8.2015 ניתן צו לכינוס נכסיו של המערער לבקשתו והוטל עליו בין היתר לשלם תשלום חודשי בסך 500 ₪ לכונס הרשמי לטובת נושיו (סכום זה הועלה ל-1,000 ₪ בהחלטה מיום 12.11.2017), ולהגיש למנהל המיוחד דו"ח דו-חודשי על הכנסותיו והוצאותיו. דיון בבית המשפט המחוזי בשאלת הכרזתו של המערער כפושט רגל נקבע ליום 11.5.2017, אולם זה בוטל בהחלטה מיום 28.4.2017, כיוון שהמערער נמנע מלהסיר את מחדליו הרבים, ובכלל זה פיגורים בתשלומים החודשיים, אי-המצאת אסמכתאות לתמיכה בהכנסותיו והוצאותיו, מתן כספים לנכדיו ואי הגשת תצהיר המבהיר את זכויותיו הנטענות בנכס מקרקעין בקריית מלאכי או בנכסים אחרים. כל זאת חרף החלטת בית המשפט מיום 25.3.2017 אשר הורתה כאמור, ושבעטיה הגיש המערער בקשה לפסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שנדחתה בהחלטה מיום 17.5.2017. המנהל המיוחד שמונה בהליך פשיטת הרגל ציין במסגרת תסקירו מיום 2.12.2019 כי נוכח התנהלות המערער, על פניו דין ההליכים בתיק פשיטת הרגל לביטול, תוך שהודגש כי מדובר בחייב שאינו משתף פעולה זה מכבר וכי אינו מקיים את הוראות בית המשפט.

בו ביום ניתנה החלטה בגדרה התאפשר למערער להגיב להמלצת המנהל המיוחד לביטול ההליך בתוך 20 ימים. ביום 19.12.20202 הגיש המערער תגובה ובמסגרתה התבקשה אורכה לצורך הגשת תגובה רחבה יותר, עד ליום 10.1.2020, ולחילופין ביקש לראות בתגובתו האמורה כתגובה לתסקיר ככל ובית המשפט לא ייעתר לבקשתו. אורכה כמבוקש ניתנה למערער, אולם עד ליום 18.1.2020 לא התקבלה תגובתו ועל כן ניתנה ההחלטה מושא בקשה זו.

3.

בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המערער על כל המשתמע מכך. בהחלטתו עמד בית המשפט על מחדליו החוזרים והנשנים של המבקש לעמוד בצו כינוס הנכסים שניתן לו, ועל התנהלותו לאורך שנות ניהול ההליך, תוך שצוין כי המערער ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל בצורה קיצונית, הליכים שהתארכו יתר על המידה אך ורק בשל הצורך בבירור שאלת קיומם של נכסים אשר לגביהם עלתה זיקה לשמו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד גם על ההתראות הרבות שניתנו למערער לשם סילוק מחדליו קודם לביטול ההליך, וכן נתן הוא דעתו לגילו של המערער ומצבו הרפואי תוך שצוין כי אין בהם כדי להוות הצדקה להתנהלות המערער, שצבר פיגר של 24 חודשים בצו התשלומים ונמנע מהגשת דוחות כלכליים מאז חודש יוני 2018. על כן קבע בית המשפט, תוך שהוא סומך ידו בין היתר על תסקירים ודו"חות שהגיש המנהל המיוחד, כי אין כל הצדקה להותיר את הליך פשיטת הרגל על כנו, שעה שהתברר כי ממילא אין בו משום תועלת לנושי המערער.

4.

למחרת מתן ההחלטה, ביום 19.1.2020, הוגשה תגובתו המפורטת של המערער לתסקיר, תוך שצוין כי היא נשלחה ביום 12.1.2020 לבית המשפט באמצעות פקס. ביום 20.1.2020 ניתנה החלטה בטענות המערער כפי שפורטו בתגובתו, תוך שהוער כי בשים לב למועד הגשתה ניתן לראות בה משום בקשה לעיון מחדש. לאחר דיון מפורט בשלל טענותיו של המערער - ביניהן אמירות בוטות ומשתלחות בדבר עיוות דין, חוסר תום לב ושיקולים זרים מצד כלל בעלי התפקידים בהליך - לא נמצא טעם מבורר המצדיק את מחדליו ואת האופן בו ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל. על כן טענותיו נדחו תוך שההחלטה מיום 18.1.2020 נותרה על כנה.

5.

על שתי החלטות אלו הוגש ערעור, ולצדו הבקשה שלפניי. בבקשה שב וחזר המערער על טענותיו דלעיל בכל הנוגע לאופן ניהול הליך פשיטת הרגל מצד הגורמים המוסמכים לכך, לרבות היושבים בדין. כן נטען נגד אופן יישום הוראות פקודת פשיטת [נוסח חדש], תש"ס-1980 (להלן: הפקודה ) בעניינו תוך שנעשה שימוש בשפה בוטה והאשמות שאמנע מפירוטן. לגישת המערער טיעונים אלו מצדיקים את עיכוב הביצוע המבוקש. עוד נטען כי "לא ייגרם כל נזק למשיב 1 ולעומתו ייגרם נזק למבקש ואישתו וילדיהם היה אם בקשתו לא תתקבל ויעמוד מול שוק[ת] שבורה היה והערעור יתקבל" (סעיף 2.3 לבקשה).

6.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה עד להכרעה בערעור, על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מרכזיים: סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות. במסגרת מאזן הנוחות על המבקש להוכיח כי אם בסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל הוא בקשיים בהשבת המצב לקדמותו, כך באופן כללי במשפט האזרחי לרבות דיני פשיטת רגל (ע"א 1799/20 סואעד נ' עזבון המנוח חוסין חסן ואח' , פסקה 5 (15.3.2020)).

8.

בענייננו, המערער לא עמד על תנאים אלו בבקשתו ולא הוכיח קיומם ברף הנדרש. אף מבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, שעל פני הדברים נראים מסופקים, מאזן הנוחות במקרה דנן אינו נוטה לטובת המערער. בית משפט זה קבע וחזר וקבע כי אין בנקיטתם של הליכי הוצאה לפועל על-ידי נושי החייב כדי ליצור מצב בלתי הפיך, שהרי למבקש עומדים סעדים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כגון האפשרות לבקש כי תקוים חקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפועל, ככל שאלה אכן יינקטו (ע"א 1783/18 דעדוש נ' רון כהנא בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב , פסקה 8 (19.7.2018)

; ע"א 5970/19

צור נ' רונן בצלאל – מנהל מיוחד , פסקה 5 וההפניות הרבות שם (24.9.2019) ). יודגש כי הליך פשיטת רגל הוא הליך אשר מטבעו הוא "חסד המחוקק", ואין מקום להעניקו לחייב אשר נהג שלא בתום לב (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נח(2) 810, 815 (2004)). התנהלות בתום לב מצד חייב, ובפרט כאשר הוא זה אשר יזם את הליך פשיטת הרגל, כבמקרה דנן, היא תנאי הכרחי להתקדמות בכל אחד משלבי ההליך – צו הכינוס, הכרזת פשיטת רגל וההפטר (סעיף 81ה(א)(2) לפקודה ; ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן , פסקה 22 (26.9.2016)).

9.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.