ע"א 1796/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. נתי ניסים

1.

בית-המשפט המחוזי בירושלים חייב את המבקשת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לשלם למשיב 1 סכום של 4,036,307 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים. עם זאת, נקבע כי סכום של 1,200,000 ש"ח מתוך התשלום יעוכב בידי המבקשת, עד שיכריע המוסד לביטוח לאומי בתביעות שהגיש לו המשיב. לאחר ששילמה המבקשת למשיב חלק מהסכום בו חויבה, הורה בית-המשפט המחוזי לעכב את פסק דינו באופן חלקי, כך שלמשיב ישולם סכום נוסף של 500,000 ש"ח בלבד, מאחר ונראה כי יתקשה להשיב את הכסף ששולם לו אם יידרש לעשות כן.

2.

המבקשת הגישה ערעור כנגד פסק הדין, אליו צירפה בקשה לעכב את ביצועו של התשלום. לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, הואיל ובית-המשפט המחוזי שגה בחישוב הנזק. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, מאחר ומצבו הכלכלי של המשיב רעוע, כפי שעולה מהודאתו-שלו לפיה אין הוא יודע לנהל את כספיו בתבונה. המבקשת מדגישה, כי חלק ניכר מן החוב שנפסק הועבר לידי המשיב זה מכבר – והכוונה היא לסכום של מעלה משני מיליון ש"ח, ואת החלק הנותר היא מוכנה להפקיד בחשבון נאמנות.

3.

המשיב טען בתגובתו, כי במאמציה להימנע מתשלום החוב שנפסק לחובתה, פונה המשיבה לבית-המשפט בהליכי סרק שכל מטרתם דחיית התשלום. לגופו של עניין נטען, כי בית-המשפט קמא קבע בהחלטתו לעניין עיכוב הביצוע כי סיכויי ערעורה של המשיבה נמוכים, ולא הוצגה ראיה לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על צרופותיהן, לא מצאתי עילה למתן הסעד המבוקש. הלכה פסוקה היא כי, ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק-דין אזרחי (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נטל השכנוע, כי קיים נימוק המצדיק חריגה מכלל זה, מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע, והוא מבסס עצמו על שני טעמים עיקריים: סיכויי הערעור להתקבל ומידת הנזק הצפוי מאי-מתן הסעד הזמני (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בענייננו, שני יסודות אלה אינם מצדיקים את עיכוב ביצועו של פסק-הדין. ראשית, פסק-דינו של בית המשפט קמא הושתת, בעיקרו, על קביעותיהם של מומחים, ומשנמנעה המבקשת מחקירתם, דומה כי תתקשה לערער על ממצאיהם, לא כל שכן שבית-משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בממצאים שבעובדה אלא במקרים חריגים. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לקבלת הבקשה. המבקשת לא הביאה טעמים כלשהם, מעבר לאלו שעמדו בפני בית-המשפט קמא, המצדיקים שינוי מהחלטתו לעניין עיכוב הביצוע, ולא ראיתי מקום לשנות מן התוצאה אליה הגיע.

אי-לכך, הבקשה נדחית.