ע"א 180/01 מרים ארביב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון, לעצור את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה.

1.ביום 18.10.00 הוגש נגד העוררת כתב אישום בת.פ. 3168/00, המייחס לה עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת סם לשימוש עצמי (עבירות לפי סעיפים 7(א), 7(ג), 9(א), 9(ד), 10 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). על פי המתואר בכתב האישום ביום 11.10.00 בשעה 22:50, או בסמוך לכך, בשעה שנערך חיפוש בבית, לאחר שנערכה תצפית על הבית, נמצא כי העוררת ובן זוגה (הנאשם 1) מחזיקים בביתם סמים מסוכנים מסוג קאנבוס ומסוג MDMA שלא לשימושם העצמי וללא היתר לכך. הסם הוחזק במקומות שונים בביתם של בני הזוג, בין היתר בשירותים, בפח בחזית הבית ובחצר הקדמית של הבית. כן החזיקו השניים במשקל אלקטרוני עליו נשקלו הסמים, והרשו לאחרים להשתמש בחצרם בסמים מסוכנים. כתב האישום מייחס לעוררת גם החזקה בסם מסוכן מסוג קאנבוס לשימושה העצמי, סם שנמצא על גופה של העוררת, ולבן זוגה של העוררת מייחס כתב האישום גם סחר בסם מסוכן מסוג קאנבוס.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העוררת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 1691/00). ביום 26.10.00 נעתר בית משפט השלום באשקלון לבקשה, מפי השופט ח' נחמיאס. בית המשפט קבע כי ישנה תשתית ראייתית נרחבת לכאורה לביצוע העבירה. כן קבע בית המשפט כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות לציבור לאור "טיבן של העבירות, נסיבות ביצוען עברם והרשעותיהם הקודמות" של העוררת ובן זוגה, וציין כי לגבי העוררת תלוי ועומד מאסר על תנאי של תשעה חודשים בר הפעלה אם תורשע במקרה דנן. בנוגע לחלופת מעצר, קובע בית המשפט, כי בדרך-כלל אין לשחרר נאשם ממעצר לפני שנגזר דינו כדי לאפשר לו הליך של גמילה כאשר מסוכנותו מצדיקה להחזיקו במעצר. בית המשפט קבע, כי בנסיבות העניין אין חלופת מעצר הולמת וראויה שיהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר, וזאת גם לאחר שבחן את נסיבותיה האישיות של העוררת, שיש לה ילדים קטנים ובעלה מרצה עונש מאסר.

3.העוררת הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ב"ש 22082/00). ביום 17.12.00 דחה בית המשפט המחוזי, מפי השופט א' לרון, את הערר. בית המשפט קבע כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירה, וכי מתקיימת עילת מעצר. בנוגע לחלופת מעצר אמר את בית המשפט הדברים הבאים:

[ל]אור הפעילות האינטנסיבית וצורת החזקת הסם במקומות מסתור שונים ובאריזות ותוך כדי קיום ראיות לגבי שימוש החצרים לשימוש בסמים באופן אינטנסיבי בהחזקת כלים מתקיימת אותה הלכה כללית שפירט אותה ביהמ"ש קמא בדבר אי היזקקות לחלופה. לענין זה של מסוכנות יש גם חשיבות כמובן להרשעותיה הקודמות של העוררת שכוללות עבירות סמים, תיווך וגם סחר בסמים.

נותרת שאלת החלופה שבמקרה הנדון אין להכחיש את משמעותה הרבה לאור העובדה שבעלה של העוררת נעצר עד סיום ההליכים ושיש לה ילדים קטנים. עם זאת נאמר שלא כל הילדים בבית, והילדה הקטנה הועברה לבית אחותה שהוצעה כחלופה. אני מניח שרשויות הסעד לא ימהרו במסגרת זו להחליט על העברה של הילדה למשפחה אומנת בטרם סיום המשפט ובטרם שנתבררו תוצאותיו כשקיימת בינתיים חלופה של האחות שהוצעה כחלופה עבור העוררת.

הפעילות האינטנסיבית של מכירת סמים ושימוש בסמים בביתה של העוררת יוצרת מעין תדמית של סופר-מרקט לסמים שמחייבת מבחינת טובת הציבור הפסקת פעילות זו ולאור הראיות כפי שפורטו לגבי מעורבותה של העוררת בפעילות זו על אף האלמנט האנושי הקשה שוללת את ההיזקקות לחלופה ולכן הערר נדחה.

4.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בעררו בכתב טען בא-כוח העוררת כי אין ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי העוררת. לטענתו, העובדה שכמויות סם גדולות היו פזורות בבית, לא מצביעה על ידיעת העוררת בדבר מלוא הכמויות המוחזקות, מטרת ההחזקה והסכמת העוררת להחזקה. כן טען בא-כוח העוררת כי כיוון שסוג הסם שנמצא בבית הוא בעיקרו קל, ולאור העובדה שרק בן זוגה מואשם בסחר, לא קיימת מסוכנות של העוררת. לבסוף נטען, כי לכל הפחות ניתן להסתפק בחלופת מעצר. חלופת המעצר המוצעת היא מעצר בית מלא תחת פיקוח אחות העוררת, ובהמשך שילובה בפעילות של מרכז יום לגמילה מסמים, חלופה שלא נבחנה על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט אף התבקש להתחשב בנסיבותיה האישיות של העוררת, אשר רשויות הרווחה עומדות למסור את ביתה למשפחה אומנת.

5.בדיון שנערך בפניי חזר בא-כוח העוררת על טענות אלו. לאחר חילופי דברים הסכימה המדינה בהמלצת בית המשפט, כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום באשקלון כדי שתיבחן חלופת מעצר במוסד גמילה. הוסכם כי בא-כוח העוררת יביא בפני בית משפט השלום באשקלון הצעות חלופה ברוח זו, ועל רקע הצעות אלה יורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר לשירות המבחן למבוגרים. לאחר קבלת תסקיר המעצר, ועל פי תוכנו, ישקול בית המשפט את האפשרות לשחרר את העוררת לחלופת מעצר במוסד מתאים אשר במסגרתו יושגו מטרות המעצר.

ברוח דברים אלו הערר מתקבל. העוררת תישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום באשקלון.