פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3498/20
ע"א
1803/20
ע"א
1897/20
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש ברע"א 3498/20:
אריה הבר עו"ד
נ ג ד
המשיבים ברע"א 3498/20:
1. דני שילאן (דרויש)
2. יוסף שילאן
עמדות הצדדים בנוגע לסיווג ההליך
החלטה
בהמשך להחלטת כבוד השופטת י' וילנר מיום 20.7.2020 ולהחלטתי מיום 21.7.2020, עיינתי בעמדות הצדדים באשר לסיווג בקשת רשות הערעור שהוגשה ברע"א 3498/20 ודומה כי הצדדים אינם חלוקים מבחינה מהותית על כך שדרך ההשגה הנכונה על הפסיקתה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 1.4.2020 בת"א 39686-07-15 היא בערעור בזכות, ולא בבקשת רשות ערעור. נוכח העובדה שאין בין הצדדים מחלוקת של ממש בסוגיה זו לא ראיתי מקום להרחיב על כך. אסתפק בכך שאומר כי הפסיקתה מושא ההליך בהחלט יצקה תוכן חדש לפסק-הדין שניתן על-ידי בית המשפט קמא קודם לכן (להלן: בהתאמה, הפסיקתה ו- פסק-הדין ), ועל כן יש לראות בה משום פסיקתה "מבהירה" או "מתקנת" בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו, ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פיסקאות 10-8 (10.8.2010)). לא למותר לציין כי בפסיקתה אף נקבעו לראשונה סכומי ההוצאות ושכר הטרחה שהוטלו בהליך שהתברר בבית המשפט המחוזי (פסק-הדין המקורי שתק בנושא זה וקבע כי הסכומים ייקבעו בהמשך; והשוו, לעניין סיווגה של החלטה שיפוטית כגון דא כ"פסק-דין", בר"מ 646/19 דבוש נ' מינהלת התיאום והקישור לרצועת עזה (14.5.2019)). על כן אין מדובר בהחלטה ה"טפלה" לפסק-הדין ולצדדים עומדת זכות ערעור עליה כמו גם על החלטות הביניים שניתנו בטרם מתן הפסיקתה ונבלעו בה.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעשה רק לשאלה האם קמה הצדקה לכך שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ויורה על הסבת ההליך לערעור בזכות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בהקשר זה ומבלי שנעלמה מעיניי התנגדות המשיבים באתי לכלל מסקנה כי אכן קמה הצדקה לעשות שימוש בסמכות האמורה. לעניין זה יובהר כי בניגוד לעמדת המשיבים, המבקש בהחלט התייחס לסוגיית דרך ההשגה כבר במסגרת בקשת רשות הערעור עצמה (ראו פיסקה 2 לבקשת רשות הערעור שם ציין המבקש כי ההליך מוגש בדרך של בקשת רשות ערעור "עקב מעמדן של ההחלטות שמבוקש לבטלן כ'החלטות אחרות' וגבוליות מעמדה של הפסיקתא, לאמור: האם פסיקתא הינה החלטה אחרת או החלטה שמשמעותה סופיות הדיון"; ויצוין במאמר מוסגר כי האבחנה בעניין זה היא לעתים אכן לא פשוטה כלל ועיקר ועמדתי על כך לאחרונה בהחלטתי בע"א 4525/20 דעבול נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (22.10.2020)). יובהר כי עצם העובדה שהמבקש לא עתר מפורשות להסבת בקשת רשות ערעור אינה נושאת משקל ממשי בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובעיקר בשים לב לכך שלצדדים ניתנה לצדדים הזדמנות דיונית להתייחס לסוגייה בטרם הסבת ההליך.
עוד חשוב לציין כי על פסק-הדין עצמו ממילא הוגשו שני ערעורים על ידי הצדדים (ע"א 1897/20 וע"א 1803/20) וגם על רקע זה איני סבור כי הסבת ההליך תוביל לפגיעה דיונית ממשית במשיבים.
אשר על כן אני מורה על הסבת ההליך לערעור בזכות.
המבקש (שיכונה מעתה המערער) ישלים את האגרה עד ליום 19.12.2020.
לאחר תשלום האגרה יינתן בהליך צו סיכומי טענות.
לסיום יצוין כי לא ראיתי מקום להורות על השהיית הטיפול בהליך דנן עד לאחר הכרעה בערעורים על פסק-הדין (ע"א 1897/20 וע"א 1803/20), וזאת מטעמים של יעילות דיונית וחיסכון בזמן שיפוטי. הדיון בערעור דנן יאוחד אפוא עם הערעורים בע"א 1803/20 וע"א 1897/20 ויישמע עמם.
העתק מהחלטתי זו יועבר אפוא גם ליומן בית המשפט.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
תשומת לב המזכירות לאמור לעיל לרבות לעניין שינוי סיווג ההליך ברע"א 3498/20 לערעור בזכות (ע"א).
ניתנה
היום, ט"ו בכסלו התשפ"א (1.12.2020).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם