ע"א 1834/14 אליהו אמסלם נ. פקיד שומה חולון

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט (ד"ר) א' סטולר ) בע"מ 18329-07-10 מיום 19.1.2014 (להלן פסק הדין ), אשר במסגרתו נדחה ערעור על שומה שערך המשיב בעניינם של המערערים.

רקע והליכים

2.

המבקשים הם זוג אשר המשיב ערך להם שומה לשנים 2005–2008. השומה נערכה לאחר שנמצא כי בחשבונות הבנק שברשותם נעשו הפקדות כספים מרובות בסכומים ניכרים, אשר הסבר שיניח את דעתו של המשיב לגבי מקורם לא נמצא. לנוכח מצב זה סבר המשיב כי ההכנסות הרבות והתכופות מעידות שלא מדובר בהכנסה ממשכורת אלא מעסק וכי כך יש למסותן – דבר אשר לא נעשה. בהתאם, ביום 6.6.2010 הוציא המשיב שומה למבקשים אשר הועמדה על סך של 5,683,679 ש"ח. לאחר משא ומתן בין הצדדים ולאחר שהוגש ערעור על השומה לבית המשפט המחוזי, הצטמצם הסכום שבמחלוקת ל-1,970,000 ש"ח (ראו: הודעת המשיב מיום 19.12.2011; פסק הדין, בעמ' 2, פס' 6). על מקורותיו של יתרת סכום זה התנהל הערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אך הפחית סכום נוסף של 25,154 ש"ח והשומה הסופית הועמדה על 1,944,846 ש"ח.

הבקשה

3.

עיקר הבקשה עוסק בטענות שמטרתן להסביר מדוע יש ליתן למבקשים רשות ערעור – טענות אשר מרביתן אינן דרושות הכרעה בהליך של בקשה למתן עיכוב ביצוע, ומשכך תפורטנה רק הטענות הרלבנטיות לבקשה. אציין בתמצית שטענות אלה נוגעות להבטחה שלטונית נטענת מטעם המשיב; שאלות שעניינן נטל הבאת הראיה; וקביעתו של המשיב כי המבקשים הם "מי שחייב לנהל ספרים" ולא ניהל. אשר להכרעותיו של בית המשפט המחוזי, טוענים המשיבים כי הקביעה לפיה הם מחוסרי יכולת ליתן הלוואות – הלוואות אשר באמצעותן ניסו להסביר את סכומי הכסף שנכנסו ויצאו מחשבונם – היא שגויה. כן הפנו המבקשים למספר קביעות נוספות של בית המשפט המחוזי וטענו כי הן שגויות. בין היתר הפנו לקביעה לפיה לא הוכח שסכום מסוים מקורו במשכורת; סכומים ששילמו עבור מנוי סלולרי; וסכומים שנתקבלו מפירעון קופת גמל.

4.

אשר למאזן הנוחות טענו המבקשים כי יגרם להם נזק רב ובלתי הפיך, חמור וקשה ביותר בכל אמת מידה אם לא יעוכב פסק הדין.

תגובת המשיב

5.

המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתו לא מתקיימים המבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה למתן עיכוב ביצוע פסק-דין. עוד לשיטתו, אין חשש שאם יתקבל הערעור, לא תוכל המדינה להשיב למבקשים את כספי השומה. עוד לשיטת המשיב, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ואין מקום להתערב בו.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיב, אין בידי להיעתר למבוקש. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את הכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע נדרשים סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות אשר נוטה לטובת המבקש ( ע"א 46/12 אסייג ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת פסקה 19 (5.3.2012) והאסמכתאות שם).

7.

המבקשים לא הציגו בכל שישה-עשר עמודי הבקשה טענות לעניין מאזן הנוחות, למעט טענה קצרה וכללית לפיה ייפגעו אם פסק הדין יבוצע. די בכך כדי לדחות את הבקשה. כשלעצמי, לא התרשמתי כי קיים חשש לפגיעה ממשית במבקשים וממילא לא קיים חשש שלא יוכלו לקבל בחזרה את כספי השומה מן המדינה אם יתקבל ערעורם. מעבר לכך, עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי ייעשה במקרים חריגים (ע"א 4903/02 ב.ס. השקעות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ , פסקה 3 (11.5.2006)).

8.

אשר לסיכויי הערעור, דומה כי המשוכה שעומדת בפני המבקשים אינה נמוכה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק. אין חולק כי בחשבונם של המבקשים נמצאו הפקדות בסכומים גבוהים, אשר תוך שלוש שנים הסתכמו למיליוני שקלים. אמנם לחלק מן הסכומים נמצאו הסברים שהניחו את דעתו של המשיב, אולם גם לאחר מכן נותר סכום כסף רב אשר הנטל להסבירו הוא על המבקשים. כאשר דחה בית המשפט את הסבריו של המבקש 1 באשר למקור הסכומים, נימק זאת בפירוט והסביר מדוע הם אינם מתיישבים עם הסכומים המצויים במחלוקת. בית המשפט ציין כי "הסתירות והפירכות בעדותו של המערער כה משמעותיות הן, עד כי אינני יכול להימנע מלקבוע, באופן פוזיטיבי, כי התרשמותי מעדותו של מר אמסלם היא שלילית, ואני לא מאמין לה – רובה ככולה. אשר על כן, אני קובע כי חלקים מהותיים מעדותו של מר אמסלם נמצאו כבלתי ראויים לאמון בית המשפט, וכי למעט אותם חלקים בהם עדותו גובתה בראיות חיצוניות, נמצא משקלה הראייתי של עדותו דל ביותר".

9.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בזאת. משנתבקשה תגובה, המבקשים יישאו בהוצאת המשיב בסך 5,000 ש"ח.