ע"א 1841/03 עובדיה בלס, עו"ד בתפקידו ככונס הנכסים נ. ויקטור פלח

הצדדים הסכימו כי בית המשפט המחוזי יפסוק בסכסוך שביניהם, על פי הסמכות הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לאחר ששמע את הצדדים, פסק בית המשפט קמא כי על המשיב לשלם סכום של 46,000 דולר למערער, שהוא כונס הנכסים של החלקה הנדונה, למימוש משכנתא.

לאחר שניתן פסק הדין, שב המערער ופנה לבית המשפט המחוזי בעילה של תיקון טעות סופר לפי סעיף 81 לחוק הנ"ל. בית המשפט קיבל את הבקשה לתיקון טעות, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים וקבע:

"כשפסקתי את שפסקתי בפסק הדין מיום 12.2.02 לא לקחתי כנראה בחשבון את נושא הריבית שמן הדין לחייב אותה או בחלק ממנה את המשיב, אם כי לקחתי בחשבון חלק קטן מעלויות הבניה שהיו למשיב לשם השלמת דירתו".

וממשיך בית המשפט ומוסיף כי:

"לאור הטעות שנפלה בפסק הדין... אני מתקן אותו באופן שבמקום הסכום על סך 46,000 דולר, שפסקתי, אני פוסק סכום של 55,000 דולר".

פסק דין זה בוטל בערעור שהגיש המשיב, כיוון שנקבע כי לא היה מקום לתקן את פסק הדין במסגרת תיקון טעות סופר לפי סעיף 81 הנ"ל. לאחר קבלת הארכת מועד להגשת ערעור, הוגש הערעור שבפנינו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ואף הוסיפו טענות בעל פה. באת-כוח המשיב ביקשה כי נימנע מלהתערב בפסק הדין המקורי כיוון שניתן על פי הסמכות הקבועה בסעיף 79א ובית משפט זה אינו נוהג להתערב בפסקי דין שניתנו על פי אותה סמכות.

צודקת באת-כוח המשיב בטענתה העקרונית כי רק במקרים חריגים יראה בית משפט זה להתערב בפסק דין מן הסוג האמור. אלא, שהמקרה שלפנינו הוא בגדר אחד מאותם חריגים. כאשר השופט עצמו קבע כי טעה כאשר קבע את הסכום שקבע בפסק הדין המקורי. לא זו בלבד שכך העיד על עצמו בית המשפט, אלא נראה שמלכתחילה סבר בית המשפט שיש לפסוק סכום גבוה יותר וכך הודיע לצדדים. טענת בא-כוח המשיב כי השופט שוכנע מהחומר שהסכום צריך להיות הסכום הנמוך יותר, אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר השופט עצמו בדונו בבקשת התיקון.

בנסיבות יוצאות דופן אלה, הערעור מתקבל, ואנו מעמידים את הסכום לתשלום על סך של 55,000 דולר.

בהתחשב במכלול הנסיבות, איננו פוסקים הוצאות.