ע"א 1843/10 אלונה חגאי-פריי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה ה' גרסטל) מיום 13.1.2010, אשר דחה תובענה שהגישו המבקשים למתן סעד המצהיר כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות בבית מגורים ביהוד הידוע כגוש 6502 חלקה 279 (להלן: הנכס ), וכן למתן סעד המורה ללשכת רישום המקרקעין למחוק עיקול זמני שנרשם על הנכס לטובת המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ). נוכח דחיית התובענה, כאמור, הוסיף בית המשפט וקבע עוד כי יש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה על הנכס לטובת המבקשים.

ביום 10.2.2010 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק-הדין (בכל הנוגע למחיקת הערת האזהרה הרשומה בה לטובת המבקשים) עד להכרעה בערעור וזאת כמפורט להלן, בכפוף להפקדת ערובה. בבקשה שבפני עותרים המבקשים לעכב את מחיקת הערת האזהרה בלא צורך להפקיד ערובה ולחלופין להפחיתה.

1.

עניינה של התובענה בהסכם שנכרת ביום 24.2.2009 בין המבקשים ובין המשיבה 2 (אמה של המבקשת 1) (להלן: המשיבה 2 ), לפיו מכרה המשיבה 2 למבקשים את זכויות החכירה בנכס תמורת סך של 1,800,000 ש"ח (להלן: ההסכם ). בד בבד עם ביצוע התשלום הראשון נשוא ההסכם, נרשמה לטובת המבקשים הערת אזהרה על זכויותיה של המשיבה 2 בנכס וביום 30.4.2009 חתמו הצדדים על תוספת להסכם בה שינו את תנאי תשלום התמורה. התובענה הוגשה לבית משפט קמא בעקבות צו עיקול זמני שהטיל הבנק על הנכס (להלן: העיקול הזמני ) במסגרת תובענה שהגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המשיבה 2 ונגד בעלה, מר אפרים חגאי (הוא אביה של המבקשת 1) (להלן: אפרים ), בשל חובות שהצטברו בחשבון הבנק של אפרים (להלן: תובענת הבנק ). העיקול הזמני נרשם על זכויותיה של המשיבה 2 בנכס בהתבסס על טענת הבנק כי המשיבה 2 ערבה כלפיו, ללא הגבלה בסכום, לסילוק החובות וההתחייבויות בחשבון הבנק של אפרים.

2.

בפסק-דינו מיום 13.1.2010 דחה בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה ה' גרסטל) את התובענה, והורה כאמור על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על הנכס לטובת המבקשים. קביעתו העיקרית של בית משפט קמא בפסק-דינו היתה כי ההסכם שנכרת בין המבקשים למשיבה 2 הינו הסכם למראית עין שנועד למנוע את מימושו של הנכס על ידי הבנק. בית המשפט ביסס את קביעתו זו על מספר ממצאים עובדתיים ובהם העובדה שהחזקה בנכס לא הועברה לידי המבקשים אף ששילמו למשיבה 2 את אותו חלק של התמורה שאמורה היתה להשתלם לידיה על פי ההסכם ביניהם; העובדה שעיתוי כריתת ההסכם לא היה מקרי שכן המבקשים ידעו שאפרים מצוי בקשיים כלכליים; העובדה שבהסכם נקבעו תנאים לא סבירים לעניין תנאי התשלום; סמיכות הזמנים בין כריתת ההסכם ובין המועד בו הודיע הבנק לאפרים כי בכוונתו לנקוט נגדו בהליכים משפטיים; וניסיונם של המבקשים להסתיר את ההסכם מהבנק.

3.

לאחר שניתן פסק-הדין הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין ככל שהוא מתייחס למחיקת הערת האזהרה לטובתם, וביום 10.2.2010 קיבל בית המשפט את הבקשה אך קבע כי עיכוב מחיקתה של הערת האזהרה מותנה בכך שהמבקשים ימציאו בתוך 30 ימים פיקדון כספי או ערבות בנקאית להבטחת נזקי הבנק בסך של 50,000 ש"ח (להלן: הערובה ). בהחלטתו ציין בית המשפט כי פסק הדין עוסק בדירת מגורים ולכן יש לנקוט משנה זהירות והוא הוסיף וקבע כי במקרה דנן קיים חשש שאם לא יעוכב ביצוע פסק-הדין ותימחק הערת האזהרה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכו המבקשים בערעור ומאידך גיסא, היעתרות לבקשה עלולה לגרום לכל היותר לעיכוב בזכות המימוש של הבנק, אשר בשלב זה טרם הבשילה. עם זאת ציין בית המשפט כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות ויתור על הפקדת ערובה לצורך עיכוב ביצוע פסק-הדין.

4.

ביום 7.3.2010 הגישו המבקשים ערעור על פסק-הדין ועמו הגישו את הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע מחיקת הערת האזהרה עד להכרעה בערעור, בלא שיידרשו להפקיד ערובה. לחלופין עתרו המבקשים להפחתת סכום ערובה לעומת הסכום שעליו הורה בית משפט קמא וכן עתרו כי הפקדת הערובה תותנה בכך שיינתן פסק-דין לטובת הבנק בתובענה שהגיש נגד אפרים ונגד המשיבה 2.

המבקשים מדגישים כי אין באפשרותם להעמיד את הערובה שנקבעה על ידי בית משפט קמא והם סבורים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן אם תימחק הערת האזהרה בטרם יוכרע הערעור ייגרם להם נזק בלתי הפיך (לטענתם, מדובר בנכס העתיד לשמש אותם למגורים) ומנגד, ככל שיעוכב ביצועו של פסק-הדין לא ייגרם לבנק כל נזק משום שהבנק ממילא לא יוכל לממש את העיקול הזמני עד שיינתן לטובתו – אם יינתן - פסק-הדין בתובענה שהגיש נגד המשיבה 2 ואפרים. אשר לסיכויי הערעור סבורים המבקשים כי בפסק-הדין נפלו טעויות רבות, ולטענתם, בית משפט קמא התעלם מראיות המצביעות על כשרותו של ההסכם שכרתו עם המשיבה 2, ועוד הם טוענים כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה מדובר בהסכם למראית עין נעשתה על בסיס מערכת נסיבתית בלבד ובהיעדר ראיות פוזיטיביות.

5.

הבנק מצידו מבקש שלא להתערב בערובה שקבע בית משפט קמא כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, טענת המבקשים כי אין ביכולתם להפקיד את הערובה שנקבעה לא נתמכה באסמכתא או בנתונים כלשהם המעידים על מצבם הכלכלי. אשר לטענת המבקשים כי יש להורות על הפקדת הערובה רק לאחר שיינתן פסק דין לטובת הבנק בתובענה שהגיש נגד המשיבה 2 ואפרים, טוען הבנק כי בפסק-דינו של בית משפט קמא לא נדונה מערכת היחסים שבין הבנק ובין המשיבה 2 ואפרים ומכאן שאין בעובדה שתובענת הבנק תלויה ועומדת כדי לסייע למבקשים בבקשה שבכאן. הבנק מוסיף ומדגיש כי המבקשים אינם מתגוררים בנכס ולכן לא ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין (ככל שלא תופקד ערובה), ועוד מציין הבנק כי המשיבה 2 לא הגישה לבית משפט השלום בקשה לביטול העיקול הזמני. אשר לסיכויי הערעור סבור הבנק כי עסקינן בפסק דין המבוסס על ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות ומשכך, הסיכוי שערכאת הערעור תתערב בפסק-הדין הוא נמוך ואף קלוש.

6.

דין הבקשה להתקבל. על פי הוראת תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ), רשאי בית המשפט להתנות עיכוב ביצוע פסק-דין או החלטה "בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש את העיכוב". מקום בו מוצא בית המשפט להתנות את עיכוב ביצוע פסק-הדין במתן ערובה, תיקבע הערובה לאחר איזון בין האינטרסים של הצדדים ובחינת שיקולי מאזן הנוחות הרלוונטיים לעניין. כך דרך כלל וכך גם ככל שמדובר בעיכוב ביצועו של פסק-דין הנוגע לדירת מגורים (השוו ע"א 2679/06 חן נ' פז , פיסקה 6 (טרם פורסם, 5.7.2006)).

במקרה דנן, בצדק טוענים המבקשים כי לא יפגע כל אינטרס של הבנק אם יידרשו להמציא את הערובה רק לאחר שתתגבש זכותו של הבנק לממש את הנכס שכן לעת הזו ובטרם ניתן לטובתו פסק-דין בתובענה נגד אפרים והמשיבה 2, אין בכוחו של הבנק לפעול למימוש הנכס מתוקף העיקול הזמני שהוטל עליו לבקשתו. האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים מוביל, אפוא, אל המסקנה כי לעת עתה אין מקום להתנות את עיכוב מחיקת האזהרה בערובה שכן עיכוב המחיקה אינו מסב לבנק נזק כלשהו בשלב זה. יחד עם זאת, וככל שהבנק יזכה בתביעה הכספית נגד אפרים והמשיבה 2 והעיקול הזמני יהפוך לקבוע טרם ההכרעה בערעור דנן, יהא בכך כדי לשנות את נקודת האיזון בין האינטרסים של הצדדים. במצב דברים כזה תהא על כן הצדקה לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה כספית להבטחת נזקי הבנק.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת בכפוף לכך שיהא על המבקשים להפקיד עירבון כספי בסך 50,000 ₪ או ערבות בנקאית צמודה בסכום האמור, וזאת בתוך 30 ימים מיום שהבנק יודיע להם בכתב כי יש ביכולתו ובכוונתו לפעול למימוש הנכס מתוקף העיקול שהוטל על הנכס לטובתו. אם לא תופקד ערובה זו בתוך המועד שנקצב, תימחק הערת האזהרה בלא צורך בהחלטה נוספת בעניין זה.

אין צו להוצאות.