ע"א 185/01 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. גדי סלוביק

השופט ת' אור :

1.המשיב הראשון ( להלן: המשיב ) יליד 15.12.70, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 19.3.93. המערערת אחראית לפצותו בגין נזקיו בתאונה זו.

כתוצאה מהתאונה נפגע המשיב קשות, נגרמה לו פרפלגיה והוא נותר נכה בשיעור 100%.

בערעורה תוקפתת המערערת את הפיצויים שנפסקו למשיב ולהוריו, המשיבים 2 ו3-, בכמה פרטי נזק, ביניהם הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד, וכן הסכומים אשר נפסקו עבור עזרת צד ג', התאמת דיור וניידות. לטענת המשיבים בערעור שכנגד שהוגש מטעמם, קופחו המשיבים באותם פרטי נזק וכן בפרטי נזק נוספים.

בחנתי את טענות בעלי הדין אחת לאחת על רקע העובדות כפי שהוכחו וכפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ובאתי למסקנה שרק בשלושה פרטי נזק יש עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. לפרטי נזק אלה אתייחס להלן.

2.באשר להפסד השתכרות וכושר השתכרות, קבע בית המשפט כי נגרם למשיב הפסד של מלוא ההשתכרות בשיעור של 4,000 ש"ח נטו לחודש, משך שמונים ושמונה חודשים מאז התאונה עד פסק הדין; ולגבי העתיד - הפסד של 5,500 ש"ח נטו לחודש משך 35 שנים עד הגיע המשיב לגיל של 65 שנים. לגבי העבר לקח בית המשפט בחשבון שהכנסתו של המערער היתה גדלה הדרגתית, וכן שבמשך חלק מן הזמן היה עסוק גם בלימודים, כפי שתכנן המשיב, על פי עדותו, לעשות. לגבי העתיד, יצא בית המשפט מהנחה שכושר השתכרותו של המשיב היה עולה על ממוצע השכר במשק, אך מאידך גיסא שיש ביכולתו של המשיב להשתכר בנכותו, כפי שגם העריך המומחה לשיקום ד"ר ע' כץ. לדעתו של המומחה, לאחר לימוד והכשרה, יוכל המשיב למצוא תעסוקה הולמת בעיסוק המבוסס על עבודה עיונית, אשר תתאים לו על פי נתוני נכותו. לדעת המומחה, יוכל המשיב לעבוד עד שש שעות עבודה ביום, אם גם יש לזכור את מגבלותיו בנכותו, הקשורות, בין היתר, גם בצורך לצנתר את עצמו כשש פעמים ביום, כשכל פעולה אורכת כרבע שעה. הוא גם נזקק למשטחי עבודה ללא מדרגות ולשירותים מרווחים ונקיים.

3.בית המשפט פרט את שיקוליו בקבעו את שיעור הפסד ההשתכרות בעבר, בסכום כולל של 352,000 ש"ח, בצירוף ריבית, ונראה שעל יסוד עיקרי שיקוליו אין עילה להתערב בסכום שנקבע. לעומת זאת, הנני סבור שהסכום של הפסד כושר השתכרות בעתיד כפי שנקבע, בסכום כולל של 1,418,115 ש"ח, מצדיק התערבות.

ראשית, קביעתו של בית המשפט כי המשיב היה יכול להשתכר לולא התאונה מעל ממוצע השכר במשך, אינה משכנעת. למשיב היתה תעודת בגרות "בינונית", ואת קביעתו בדבר כושר השתכרותו השתית בית המשפט על כך שהמשיב היה מפקד טנק בצבא ובתעודת השחרור מצה"ל נכללו דברי שבח על תפקודו בצבא; וכן על העובדה שאביו, העובד כנהג באגד, משתכר כ18,000- ש"ח לחודש. עובדה אחרונה זו בודאי אין בה לשכנע, שהרי למשיב לא היו כל תוכניות להיותו גם הוא נהג באגד. ובאשר לאמור בתעודה, כל המכיר תעודות אלה יודע שאין הן יכולות להוות בסיס להערכת כושר השתכרות. המשיב היה כבן 22 שנים בעת קרות התאונה, עתידו המקצועי לא היה ברור, ונראה שהנסיבות בעניינו הן דומות לכל מי שלא ניתן להעריך את כושר השתכרותו, וראוי לצאת מהנחה שכושר זה שווה לממוצע השכר במשק.

שנית, בפסקו למשיב לפי הפסד של 5,500 ש"ח לחודש, פסק לו בית המשפט סכום קרוב ביותר לשכר הממוצע במשק בהפחתה של מס הכנסה. על פי חוות הדעת של המומחה השיקומי, נראה שכושר השתכרותו של המשיב גבוה יותר משעור ההפרש בין הנטו של השכר הממוצע במשק לבין הסכום שנפסק למשיב. דומה, שאם היה נקבע הפסד של כ4,500- ש"ח לחודש לא היה המשיב יוצא מקופח. לו על פי נתון זה היה נקבע הפסד כושר השתכרותו של המשיב, הסכום שהיה נפסק למשיב היה בשיעור 1,160,308 ש"ח במקום 1,418,115 ש"ח, דהיינו הפחתה של 257,847 ש"ח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

4.עניין נוסף בו יש ממש בטענת המערערת, נוגע לחישוב הוצאות ניידות שנגרמו למשיב עקב התאונה. בחישוב הפיצוי שיש לפסוק למשיב בנושא זה, יצא בית המשפט מהנחה שגם לולא התאונה היה המשיב רוכש רכב פרטי והיתה לו הוצאה הן על עלות רכישתו והן על אחזקתו. אך בית המשפט הגיע למסקנה שיש לפסוק למשיב את עלות הרכב בשלמות, ללא ניכוי עקב העובדה שהיה רוכש בלאו הכי רכב פרטי. בית המשפט הסביר זאת בכך, שהרכב מהווה למשיב אביזר הכרחי לצורך ניידות, ומהווה עבורו תחליף לרגליו ומשמש אותו לצרכיו.

עם כל הכבוד, הסבר זה אינו עומד בפני הביקורת. אכן, הרכב חיוני למשיב. כל הוצאות נוספות הכרוכות בהתאמות הרכב לצרכיו וכל הוצאות נוספות בגין הוצאות מוגברות ברכב הנובעות מהתאונה או הצורך לרכוש את הרכב בתאריך מוקדם מזה בו היה המשיב רוכשו לולא התאונה, מצדיקים פיצוי של המשיב בגין הוצאות אלה. עם זאת, אם בלאו הכי, אף לולא התאונה היה המשיב רוכש רכב ועל ידי רכישת הרכב לצרכיו בנכותו נחסכה ממנו רכישת הרכב כאמור, על שום מה לא ילקח "חסכון" זה, של העדר הצורך לרכוש רכב פרטי, בחשבון? כשם שבחישוב החזקת רכב הופחת סכום השווה להערכה של הוצאות אחזקת רכב שהיו למשיב לולא התאונה, כך גם בהוצאות הקשורות ברכישתו של הרכב. היה, על כן, מקום להפחית את הפיצוי בגין הוצאות על ניידות כפי שאלה נפסקו למשיב.

5.לעומת האמור בפיסקה הקודמת בעניין הוצאות מוגברות על ניידות, צודקים המשיבים בטענה אחת, הנוגעת להוצאות בגין צרכי דיור הנדרשים למשיב והתאמתם של תנאי הדיור למוגבלותו. במסגרת הפסיקה של סכום אשר נדרש לצורך התאמת דירה לצרכיו של המשיב, פסק בית המשפט המחוזי רק 1/3 מסכום הוצאה זו, בנימוק שמדובר בדירה שנרשמה על שם הורי המשיב המשיבים 2 ו3-. אלא שלהורים לא נדרשים כלל אותם שינויים ושיפורים של הדירה. כל כולם נעשו אך ורק לצרכיו של המשיב. בנסיבות אלה, היתה הצדקה לפיצוי המשיבים בגין הוצאות ההתאמה כולן. בחשבון גס, התוספת שהיה מקום להוסיפה על פי האמור בפיסקה זו מתקזזת כנגד הסכום אותו צריך היה להפחית מסכום ההוצאות על פי האמור בפיסקה הקודמת (בגין ניידות).

6.מאחר ובכל יתר טענות שני הצדדים, לבד מאלה בהן דנו לעיל, לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, התוצאה של הערעור והערעור שכנגד היא שיש להפחית מסכום הפיצויים שנפסק למשיב סכום של 257,847 ש"ח, כאמור בפיסקה 3 לעיל. בהתאם לכך, יפחת גם שכר טרחת עורך דין שנפסק למשיבים.

בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו בערעור ובערעור שכנגד שהוגשו בתיק זה.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

השופט א' ריבלין :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.