ע"א 185/02 ישאויאיש (בפרוק) בע"מ נ. אלמוגרים סוכנויות ביטוח בע"מ

1.המערערת, חברה בפירוק, הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המשיבה ונתבעים נוספים, אשר לטענת המערערת היו שותפים למעשה תרמית רחב היקף שהביא להידרדרות במצבה הכלכלי והוביל בסופו של יום לפירוקה. בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התביעה נגד המשיבה בהעדר עילה, בקובעו כי כתב התביעה אינו מתאר את חלקה של המשיבה במעשה התרמית הנטען, ואינו קושר אותה למעשה התרמית. כן חייב בית המשפט את המערערת בתשלום הוצאו המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. המערערת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 11.12.02 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוטל וכי חרף ביטולו של פסק הדין המערערת לא תגיש תביעה נגד המשיבה בעניינים הנזכרים בכתב התביעה, ויראו את המשיבה כאילו נמחקה מכתב התביעה. כן נקבע כי שאלת החזר ההוצאות ששילמה המערערת למשיבה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, תועבר להכרעתי, לאחר שתינתן לבעלי הדין אפשרות לטעון בנושא זה.

2.המערערת טוענת כי היא זכאית להשבת מלוא סכום ההוצאות אותו שילמה למשיבה שכן לאור קבלת הערעור, מסתבר כי הסכום שולם בשוגג. לטענת המערערת, העובדה כי הזדרזה ושילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה, מבלי להמתין לתוצאות הליך הערעור, אינה צריכה להיזקף לחובתה, שהרי אין ספק כי אם סכום ההוצאות לא היה מועבר לידי המשיבה, לא היה בית משפט זה מחייב את המערערת בתשלום ההוצאות. כן טוענת המערערת, כי הסיבה היחידה שבגינה הסכימה כי הערעור יתקבל בהסכמה היה רצון לחסוך מזמנו של בית המשפט, נוכח הודעת המשיבה כי אין ברשותה לממן את פסק הדין לכשיינתן, אך אין בכך לגרוע מהעובדה כי היא סבורה שדין הערעור להתקבל. לטענתה, אי חיוב המשיבה בהשבת סכום ההוצאות ששולם לה, עלול ליצור מצג כי יש ממש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מה שעלול לפגוע בהמשך ההליכים כנגד הגורמים הנוספים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי.

מנגד טוענת המשיבה, כי פסיקת ההוצאות לטובתה על ידי בית המשפט המחוזי היתה פועל יוצא של ההוצאות וההטרדה שנגרמו לה בשל הגשת כתב תביעה נעדר עילה, ושבגינו נאלצה להכין כתב הגנה, תגובה לצו מניעה זמני, בקשה למחיקה על הסף וכן לקיים דיון בבית המשפט המחוזי. כן טוענת המשיבה, כי אילו בית המשפט המחוזי היה מתיר למערערת לתקן את כתב טענותיה, אין ספק כי היה פוסק הוצאות לטובת המשיבה, כפי שנהוג במקרים מעין אלה. לטענת המשיבה, אילו היה הערעור מתקבל זו אכן היתה התוצאה הסופית, שכן התיק היה מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיורה על תיקון כתב התביעה. עוד טוענת המשיבה, כי נוכח מצבה הכלכלי הקשה, החובות אליהם נקלעה ופטירת מנהלה, אין זה הוגן לחייבה בהחזר ההוצאות אשר נפסקו לזכותה.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לחייב את המשיבה להשיב למערערת מחצית מסכום ההוצאות אותו שילמה. אכן, ככלל, קבלת הערעור וביטול פסק דינו של בית המשפט מצדיקים את השבת סכום ההוצאות ששולם על ידי המערערת למשיבה בהתאם לפסק הדין שבוטל (עע"ם 10219/01). עם זאת, אני סבור כי מתקיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות שלא להורות על השבת מלוא סכום ההוצאות ששילמה המערערת למשיבה.

לפיכך, אני מורה כי המשיבה תשיב למערערת בתוך 45 יום סך של 5,000 בתוספת מע"מ.