ע"א 1872/00 בת שבע עדוי נ. עזרא עדוי

בפני בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון.

1.המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת", יתר המבקשים הם ילדיהם הקטינים של המבקשת והמשיב) והמשיב הם בני זוג המתדיינים ביניהם, מזה זמן, בערכאות. במהלך התדיינויות אלו הגיעו (ב- 4.12.96) להסדר שאושר כהחלטה על ידי בית המשפט המחוזי. לפי ההסדר האמור, קיבלה המבקשת בעלות מלאה בדירה מסויימת (לרבות תקבולים שיתקבלו מהשכרתה). ברבות הימים, נתעוררו מחלוקות באשר לתוקפו של ההסכם האמור, בין היתר עקב המשך ההליכים בין בני הזוג בבית הדין הרבני. המבקשת פנתה ללשכת ההוצאה לפועל וביקשה כי ימונה כונס נכסים מטעמה למימוש זכויותיה בדירה. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט א' גלובינסקי) קיבל את ערעור המבקשת, ובית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' יעקובי-שוילי) קיבל את ערעור המשיב וקבע, כי האשה ויתרה בהתנהגותה על ההסדר מיום 4.12.96 ובית המשפט המחוזי אף ביטלו (בעבר) במפורש. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת אינה זכאית לקבלת הזכויות בדירת המריבה. המבקשת מבקשת לערער על פסק דין זה.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי המשיב אינו משלם מזונות כסדרם. היא נדרשת לכלכל ארבעה קטינים, אין לה עבודה קבועה והיא מתפרנסת בדוחק מביצוע עבודות משק בית מזדמנות, ומכך היא משתכרת כ- 1,000 ש"ח לחודש. עוד היא טוענת, כי המשיב חב לה כ- 60,000 ש"ח בתיקי הוצאה לפועל שונים וכ- 23,000 ש"ח בביטוח הלאומי (לעניין חוב אחרון זה לא צורפו מסמכים). לבקשה צורפו אישור על תשלום מזונות באמצעות הביטוח הלאומי בסך כ- 3,000 ש"ח לחודש, וכן חוזה שכירות לפיו משלמים המבקשים שכר דירה חדשי בסך השווה ל- 250 דולר לחודש.

3.בתגובתו טוען המשיב, כי בקשת רשות הערעור היא חסרת תוחלת - ההסדר מ- 4.12.96 בוטל זה מכבר בשרשרת החלטות שיפוטיות. בהתייחס לטענותיה של המבקשת באשר למצבה הכלכלי טוען המשיב, כי המבקשת עבדה משך שנים ארוכות בעבודה סדירה, כי בבעלותה חשבונות חסכון רבים (עליהם הטיל המשיב עיקול במסגרת תביעתו לפירוק שיתוף) וכן חשבון עובר ושב, כי היא מקבלת קצבת ילדים בסך כ- 1,500 ש"ח לחודש, וכי היא יכולה להסתייע בבעלה הנוכחי ובבני משפחתה הענפה שהם עתירי נכסים. בהתייחסו לחובו בהליכי ההוצאה לפועל מציין המשיב (והמבקשת מאשרת זאת) כי חוב זה, רובו ככולו (כ- 56,000 ש"ח מתוך 60,000) נובע מחיובו בדמי שימוש בדירה - וכי חיוב זה בטל למעשה מכח פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור. עוד טוען המשיב בהקשר זה, כי המבקשת חבה לו את הוצאות ההליכים הקודמים בסך כ - 7,000 ש"ח.

4.על פי סעיף 13 (א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- "בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה". המבקשת לא עשתה כן. אין בבקשה שבפני פירוט אודות רכושה של המבקשת. אין התייחסות לבן זוגה הנוכחי (שלקיומו טוען המשיב) או לבני משפחתה של המבקשת בהם היא עשויה להסתייע לשם גיוס כספי האגרה (וראו: רע"א 5973/99 אלי אבן צור נ' בנק הפועלים , לא פורסם; רע"א 8059/98 ג'אברין רוקיה נ' ג'אברין שריף , לא פורסם; בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני , לא פורסם). אי פירוט זה עומד בעוכרי המבקשת ומטעם זה אני דוחה את בקשתה לפטור מאגרה. מטעמים דומים אני דוחה גם את בקשת המבקשת לפטור מהפקדת ערבון (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383; רע"א 1910/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר , לא פורסם). שקלתי האם ניתן להסתפק בזכות הקיזוז שיש למשיב כלפי המבקשת כערובה מספקת (וראו: ע"א 4250/94 מיכל פינטו ואח' נ' נחום עמית, עו"ד , לא פורסם; רע"א 44/99 ירדנה ציפורי נ' מגן מרדכי , לא פורסם). אולם משהובהר, כי חובו של המשיב, רובו ככולו, נובע מזכות המבקשת בדירה - זכות שבוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, הרי אם תידחה בקשת רשות הערעור ממילא יבוטל גם החוב ולא יתקיים עוד חוב הניתן לקיזוז.

המבקשת לא טענה דבר באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור שלה. אולם בהתחשב באופי הבקשה, כמו גם בגישתו העקרונית של בית משפט זה באשר לבקשות רשות ערעור שני (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) נראה, כי סיכויים אלה קלושים.

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון. המבקשת תשלם את אגרת ההליך ותפקיד ערבון בסך 15,000 ש"ח תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.