ע"א 1879/20 זועבי ראאיף חומוס 11 בע"מ נ. אלקטרה תשתיות חופרי השרון בע"מ

1.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת משיבה 1 (להלן: המשיבה ) בכל הנוגע לחיוב המערערים בהחזרת המענק בסך של 600,000 ש"ח היות שמדובר היה במענק מותנה והמערערים לא עמדו בתנאי להענקתו. כן חייב בית המשפט את המערערים בתשלום הוצאות עודפות בסך של 1,568,064 ש"ח שנגרמו למשיבה בשל הפרת ההסכם שנחתם ביניהם. מנגד, בית המשפט המחוזי דחה את תביעות המשיבה לחייב את המערערים בתשלום פיצויים בגין תשלום שכר מנהל עבודה ובתשלום פיצוי על "תקורות חברה". בסופו של יום המערערים חויבו לשלם למשיבה סך של 2,168,064 ש"ח.

2.

בד בבד דחה בית המשפט המחוזי את תביעת מערער 2 נגד משיב 2 לתשלום פיצויים בגין תקיפתו ואת תביעת המערערים נגד המשיבים לפיצויי קיום, הוצאות, הוצאות מיותרות, וביצוע עבודות חריגות ונוספות.

3.

המערערים מלינים על כך שבית המשפט לא דחה את תביעת המשיבים; שקבע שהמערערים הפרו את ההסכם שבין הצדדים; שאימץ את חוות דעתו של המומחה שנטה רק לטובת המשיבה; שחייב אותם להחזיר למשיבה את הסכום של 600,000 ש"ח שלא הגיע למערערים; שכימת את שיעור הפיצויים שמגיעים למשיבה באופן מוטעה; שלא ייחס למשיבה "אשם תורם חוזי"; שלא קיבל את תביעתם ובכך גרם להתעשרות המשיבה שלא כדין.

4.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי יורד לפרטי הפרטים הן בתביעת המשיבה נגד המערערים הן בתביעת המערערים נגד המשיבים. פסק הדין מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות ועל חוות דעתו וחקירתו של מומחה בית המשפט אשר מונה בהסכמת הצדדים.

נוסיף ונאמר, כי בית משפט קמא עמד בפסק דינו בהרחבה על ההתנהלות הרשלנית של מערערת 1 (להלן: המערערת ) וממצאיו בעניין זה מבססים את קביעתו, כי המערערים הפרו את ההסכם שנחתם ביניהם כמו גם את ההסכמות שעמדו ביסוד המענק המותנה. אשר לתביעת המערערים, בית המשפט עמד בהרחבה על הכשלים שנפלו בהתנהלות המערערת, בפרט בשלב הגשת החשבון הסופי ועריכת חישובי הכמויות, שנמצאו רצופי טעויות מהותיות "באופן אשר אינו מאפשר לתת להם כל משקל ממשי ולהסתמך עליהם בעת הכרעה בתביעה" (עמוד 45 לפסק הדין). קביעות אלו של בית משפט קמא התבססו על מסקנת המומחה המוסכם שבחן את החשבון הסופי, אל מול השגות המשיבה ותחשיביה שפורטו בתצהיר מר יוסי רימון, סמנכ"ל הביצוע של המשיבה. המומחה המוסכם צירף לחוות דעתו (בסעיף 66) טבלת סיכום חשבון סופי אותה בדק וממנה עולה כי הוא אימץ את השגות המשיבה במלואן כלפי פריטי החשבון לרבות את הכמויות אותן מצאה המשיבה לאשר בכל סעיף וסעיף.

5.

אכן, חוות דעת המומחה נעדרת התייחסות פרטנית לכל רכיב ורכיב בחשבון הסופי מטעם המערערת, כמו גם הסבר מדוע בחר לאמץ לגבי כל רכיב את גרסת המשיבה באשר לכמות שיש לאשר וההתייחסות ניתנה על דרך של הבאת דוגמאות לטעויות שנפלו בחישובים מטעם המערערת. עם זאת, מסקנת המומחה המוסכם בחוות דעתו לא נסתרה על-ידי המערערת ולא עלה בידי האחרונה להצביע על טעויות שנפלו בחוות הדעת שערך או לקעקע את אמינותו. כידוע, "למתדיינים שמורה הזכות לנסות לקעקע את אמינותו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם משלא השכילו לעשות זאת בערכאה הראשונה, תקשה מלאכתם שבעתיים בערכאת הערעור" (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)). יוזכר כי במקרה דנן המדובר במומחה מוסכם ו"דגש מיוחד נודע לרתיעתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי הערכאה הדיונית כאשר אלה מסתמכים על חוות-דעתו של מומחה, לא כל שכן מומחה מטעם בית המשפט, אשר מונה בהסכמת הצדדים" (ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין , פ"ד נז(6) 83, 94 (2003)).

6.

בנסיבות אלו, כאשר שוכנענו, כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות של פסק הדין וזה אינו מגלה כל טעות שבחוק או ביישומו – אין לנו אלא לדחות את הערעור לפי הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המערערים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים בסך של 20,000 ש"ח.