ע"א 1883/02 טופורק איתן נ. עיריית קרית מוצקין

המבקש, המנהל בקרית-מוצקין קיוסק וכן עסק ובו מכונות-משחק, הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: העירייה) שלא לחדש את הרשיון לעסק שבו פועלות מכונות-המשחק אלא אם יוציא המבקש מכונות-משחק מסוג מסוים מעסקו. החלטה זו של העירייה נתקבלה לאחר שהוגשה לה חוות-דעת מטעם המשטרה, שלפיה המכונות האמורות, על-פי אופי השימוש בהן, הן מכונות הימורים, ועל-כן הן בגדר משחקים אסורים כמשמעותם בסעיף 224 לחוק העונשין, תשל"ז1977-.

בעתירתו לבית-המשפט המחוזי טען המבקש, כי החלטת המשטרה שלא לאשר את המכונות בעסקו נתקבלה בחוסר סמכות ולא על-ידי בעל הסמכות לכך; כי ההחלטה שגויה מן הטעם שאין מדובר במכונות הימורים; כי מזה למעלה מעשר שנים המבקש מנהל את עסק מכונות-המשחק ובו המכונות השנויות במחלוקת, תוך שהעירייה מחדשת מדי מחצית השנה את הרישיון לעסק זה, ועל-כן שינוי העירייה את עמדתה עתה אינו כדין. עוד טען המבקש, כי לא ניתנה לו זכות טיעון, כי החלטת העירייה נתקבלה מתוך הפלייה וכי ההחלטה אינה מידתית.

לאחר שמיעת ראיות, דחה בית-המשפט המחוזי את העתירה. בפסק-הדין נקבע, כי יש להעדיף את חוות-דעת המומחה מטעם העירייה והמשטרה בדבר אופיין של מכונות-המשחק שבמחלוקת על-פני חוות-דעת מומחה שהעיד מטעם המבקש. עוד נקבע, כי בטענת המבקש כי לא ניתנה לו זכות טיעון אין ממש, משום שלמבקש נערך שימוע, בין היתר, לאחר שהמומחה מטעם העירייה עומת עם חוות-הדעת הנגדית שהציג המבקש. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאחר שהומצאה לעירייה חוות-דעת המומחה מטעם המשטרה, חייבת הייתה העירייה לחזור בה מן ההחלטה להעניק רשיון עסק למבקש; וכי החלטת העירייה היא מידתית, למצער מכיוון שהמבקש הורשה לקבל רישיון לעסקו אם יסלק את המכונות האסורות.

המבקש הגיש ערעור לבית-משפט זה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בערעורו חזר על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. כן הגיש את הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע פסק-הדין. טענת המבקש הייתה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו: המכונות שנקבע כי הן מכונות הימורים הן המכונות היחידות בעסקו, שהוא מקור פרנסתו שלו ושל אשתו; במהלך השנים הסתמך בתום-לב על התנהגות המשיבות והשקיע כספים רבים בעסק. המבקש הטעים, כי לדעתו אין בהפעלת העסק משום פגיעה כלשהי בשלום הציבור, והוסיף כי סיכויי ערעורו טובים.

מנגד, המשיבות התנגדו לעיכוב ביצוע פסק-הדין, בהדגישן כי אין הצדקה לתת למבקש היתר להמשיך ולנהל בעסקו פעילות בלתי-חוקית, מה גם שהיתר שכזה הוא בבחינת סעד זמני שאינו משמר את המצב הקיים, שלפיו, כאמור, נשלל זה מכבר רשיון העסק של המבקש כל עוד פועלות בו המכונות האסורות. העירייה הוסיפה וטענה, כי מלכתחילה הרישיון לעסקו של המבקש ניתן בעקבות פסק-דין של בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, שאליו עתר המבקש, וכי בפסק-הדין הותנה מתן הרישיון בכך שלא יופעלו בעסק מכונות הימורים. העירייה הוסיפה וציינה, כי למבקש רישיון להמשיך ולנהל את הקיוסק שבבעלותו.

חרף התוצאה הקשה מבחינת המבקש, יש לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע. כאמור, בפסק-הדין - שכל עוד לא נתקבל ערעור המבקש יש להניח כי הוא פסק-דין נכון - דחה בית-המשפט המחוזי את טענות המבקש ביחס להחלטת העירייה. בנסיבות אלו, וכאשר מתן צו לעיכוב ביצוע יגרום לכך שבעסקו של המבקש תתנהל פעילות שנקבע בפסק-דין כי היא בלתי-חוקית - אין מקום להיעתר למבקש.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.