ע"א 1904/19 פיליפ בלאיש נ. פרח דיב

1.

המבקשים הם בעלי דירת קרקע בבניין מס' 52 ברחוב הלל בעיר חיפה. לטענת המבקשים, במשך עשרות שנים הם עושים שימוש מסיבי ויום-יומי בשבילי גישה המובילים לדירתם, באופן המקים להם זכות מעבר בשבילים. השבילים עוברים, בין היתר, בשטח המקיף את בניין מס' 50 הסמוך לבניין המבקשים, וצמוד בלשכת רישום המקרקעין לדירת הקרקע של המשיב 1 (להלן: המשיב ). המשיב רכש את הדירה ביום 31.12.2015 ובשלב מסוים החל לשפץ את דירתו ולחסום את השבילים בבניית גדרות המקיפות את הקרקע. על רקע זה פנו המבקשים ודיירים אחרים בבניינים לבית המשפט המחוזי, בתביעה למתן פסק דין הצהרתי שיכיר בזיקת הנאה מכוח השנים לטובת מקרקעין ( ת"א 9251-03-17 ).

2.

בפסק דינו מיום 18.11.2018, דחה בית המשפט (השופט א' בולוס ) את התביעה. נקבע, כי אף על פי שהוכח שימוש בשבילים לתקופה העולה על 30 שנה, אין המדובר בשימוש נוגד, ומשכך לא התגבשה זיקת הנאה במקרקעין. בית המשפט המשיך וקבע, כי גם אם היה מוכח קיומה של זיקת הנאה, דינה היה להתבטל. זאת, מכיוון שלרוב הדירות קיימת גישה זמינה ונוחה למעבר דרך מדרגות המובילות לרחבה המשותפת לבניינים 50 ו-52 (להלן: הרחבה ), וממנה לרחוב הלל ולרחובות הסמוכים. אמנם דירתם של המבקשים והשטח המקיף את בניין 52 נעדר גישה שאינה כרוכה במעבר בשטח הצמוד לדירת המשיב, אך בית המשפט העדיף את דברי ראש תחום שימור בעיריית חיפה, ששללה קיומה של מניעה תכנונית להקמת גרם מדרגות דרך הרחבה, באופן שיאפשר גישה לדירת המבקשים ולחצר הבניין. בית המשפט האריך את תוקף צו המניעה שניתן במסגרת ההליך, ואשר אוסר על המשיב מלחסום את השבילים הקיימים (להלן: צו המניעה ), וזאת למשך שנתיים ימים, במהלכם יפעלו המבקשים להקמת גרם המדרגות.

3.

המבקשים ערערו על פסק הדין ועתרו בבקשה דנן להארכת תוקף צו המניעה עד להכרעה בערעור. נטען כי הסעד מתבקש אך עתה מאחר שהדיון בערעור נדחה פעמיים וקבוע כעת לחודש מרץ 2021 – ארבעה חודשים לאחר פקיעתו של צו המניעה.

במישור מאזן הנוחות טענו המבקשים, בין היתר, כי הקמת גרם המדרגות כרוכה במשאבי זמן ועלויות כספיות של עד כ-100,000 ₪, שלא ניתן יהיה להשיבם במקרה של זכייה בערעור; כי ספק אם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בדרך של הריסת המדרגות ככל שאלה יוקמו; כי הקמת המדרגות מצריכה היתר לבנייה מוועדת התכנון המקומית ודורשת את הסכמת דיירי הבניין, וזו לא תינתן כל עוד מתנהל הערעור. עוד נטען כי אם לא יוארך תוקף הצו ושבילי הגישה יחסמו, תיוותר דירתם ללא כל גישה ויהיה עליהם לעקור מהדירה. מנגד, נזקו של המשיב מהארכת הצו מינימלי, ומסתכם הלכה למעשה במעבר של באי דירה אחת בלבד בחצריו.

במישור סיכוי הערעור נטען כי שגה בית המשפט בקביעה כי השימוש שנעשה בשבילים לא היה נוגד, וכי לא היה מקום לקביעה כי קיימת לדירת המבקשים גישה חלופית על בסיס גרם מדרגות שלא קיים ואפשרות הקמתו היא בגדר ספקולציה.

4.

בתגובה לבקשה טען המשיב, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה; כי סיכויי הערעור נמוכים מכיוון שבניית המדרגות נמצאה כפתרון ישים ואפשרי; כי קיימת הסכמה של רוב דיירי הבניין להקמת המדרגות; ויש לזקוף לחובת המבקשים את העובדה שעשו דין לעצמם ולא פעלו לקידום הקמת המדרגות.

5.

דין הבקשה להתקבל.

איני נדרש להרחיב בעניין "מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לסעד זמני, ואף איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, באשר די לענייננו בשיקולי מאזן הנוחות. כפי שציין המשיב בהגינותו, נראה כי זה נוטה בשלב הנוכחי להמשך מעברם של המבקשים בחצר המשיב.

ניתן להבין את טרוניית המשיב על כך שבמשך הזמן שחלף לא פעלו המבקשים לקידום הקמת המדרגות. כאמור, ראש תחום שימור בעיריית חיפה אישרה כי אין

מניעה תכנונית להקמת המדרגות , ומתגובת המשיב עולה כי דיירי הבניין היו מודעים לאפשרות שהפסד בתביעה עשוי לחייבם במציאת פתרון חלופי כבניית מדרגות. עם זאת, ובהינתן שהמבקשים-המערערים הפקידו ערבון בתיק זה לא מכבר, לא מצאתי להיעתר לבקשת המשיב להתנות את הארכת צו המניעה בהפקדת ערבות להבטחת נזקיו. התנהלות המבקשים במהלך תקופת הערעור ובקשר לבקשה זו, תילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות בסוף ההליך וכתלות בתוצאתו.

6.

אי לכך, הבקשה מתקבלת. צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 26.3.2017, האוסר על המשיב מלחסום את השבילים כאמור בהחלטתו, ימשיך ויעמוד בתוקף עד להכרעה בערעור.

לאור התוצאה אליה הגעתי , אין צו להוצאות.