ע"א 1920/19 ארז בן אנוש נ. פקיד שומה רמלה

1.

בבקשה שבכותרת מבקש המערער כי נורה על ביטול הוצאות המשפט שהשית עליו בית המשפט קמא במסגרת פסק הדין נושא הערעור דנן. בבקשתו מפרט המערער כי במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 29.10.2019, הסכימו הצדדים בהמלצתנו ליישב את המחלוקת ביניהם בהסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין. המערער טוען כי נוכח העובדה שלא היה מיוצג בדיון, הוא לא היה מודע לכך שעליו לבקש את ביטול הוצאות המשפט שהושתו עליו בבית המשפט קמא, ולכן לא עשה זאת. עוד לטענת המערער, חובתו לשלם את ההוצאות הנ"ל נתגלתה לו רק בחלוף כשנה ממועד מתן פסק הדין, כאשר קיבל הודעה בנושא מטעם רשות האכיפה והגבייה.

2.

בתגובתו, טוען המשיב כי יש לדחות את בקשת המערער משום שאין המדובר ב"טעות" כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) , ומשום שממילא חלפו למעלה מ-21 ימים מאז מתן פסק הדין. יתר על כן, לשיטת המשיב גם מבחינה עניינית אין הצדקה לתיקון המבוקש. זאת, משום שבבסיס הסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין לא עמדו הסכמות ביחס לשאלות המהותיות שבהן עסק הערעור, וכן משום שאין עילה להתערבות ב"סכום המופחת" של ההוצאות שבו חויב המערער בבית המשפט קמא.

3.

אכן, סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט אינו מאפשר לערוך תיקון בפסק דין בחלוף 21 ימים מהיום שבו הוא ניתן, ולשם עריכת תיקון במועד מאוחר יותר דרושה הסכמת כלל הצדדים להליך (סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט). עם זאת, מקריאת פסק הדין נושא הבקשה עולה כי במקרה דנן תיקונו כלל אינו נדרש. לאחר שהצדדים שמעו את הערותינו לפיהן בהליך דנן יש "פנים לכאן ולכאן", הם נענו להצעתנו כי יינתן תוקף של פסק דין להסכמתם לפיה "המשיב יסתפק בתשלומי המס שבהם נשא המערער עד כה ובכך תבוא המחלוקת ביניהם נושא הערעור לסיומה". אנו סבורים כי הסכמת המשיב להסתפק אך בתשלומי המס שבהם נשא המערער עד לאותו המועד, כוללת בחובה ויתור גם על ההוצאות שנפסקו לחובת המערער. בשים לב לאמור לעיל, דומה שבקשת המערער (אשר אינו מיוצג) אף שהוכתרה כ"בקשה לתיקון פסק דין", הינה למעשה בקשה להבהרת פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שאנו מבהירים כי על פי פסק-הדין שניתן בערעור אין על המערער לשאת בהוצאות שהושתו עליו במסגרת פסק הדין בע"מ (מחוזי מרכז) 63585-11-17 בן אנוש נ' פקיד שומה רמלה

(12.2.2019).