ע"א 2017/13 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד השופטת א' מירז ), מיום 28.2.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 36941-02-11 ובתמ"ש 18435-12-12.

2.

לפני בית המשפט נדונות שתי תביעות שהוגשו על ידי המערערת 1 (להלן – המערערת ) והמשיב, בני זוג לשעבר, שהתגרשו כחצי שנה לאחר נישואיהם בזמן שהמערערת הייתה בהריון. ילדתם הקטינה, היא המערערת 2, נולדה בשנת 2008 (להלן - הבת ). המערערת הגישה תביעת נזיקין נגד המשיב בגין ניכור הורי, ואילו המשיב הגיש תביעה כספית להחזר הוצאות ששילם ביתר, לטענתו. שבעה הליכים קודמים שהגישו בעלי הדין זה כנגד זו (או להיפך) נסתיימו. בדיון מיום 11.7.2011 עיכב בית המשפט בהסכמת המערערת את הטיפול בתביעה שהגישה, לאור נכונות שהביע המשיב לפגוש את הבת, שהייתה אז בת שלוש. מאז חודש יולי 2011 נערכו 14 מפגשים בין האב לבתו. בעקבות הסתייגות המערערת מהמפגשים ביקש בית המשפט תסקיר ממנו עלה שחלה נסיגה בקשר שהחל להתהוות בין המשיב לבת וזאת בשל הרגשות הקשים שחשים בעלי הדין האחד כלפי השנייה. בדיון מיום 22.2.2012 הסביר בית המשפט למערערת כי טענותיה סותרות את האמור בתסקיר ומתח ביקורת על התנהלותה הגורמת לפגיעה בטובת הבת.

3.

המערערת הגישה ביום 21.1.2013 בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתה התייחסה, בין היתר, לדיון מיום 22.2.2012 וטענה שבמהלכו התבטא בית המשפט התבטאויות פוגעניות כלפיה והשתמש בשפת גוף מאיימת, תוך הרמת קול ויצירת אווירה עכורה. המערערת טענה גם לניגוד עניינים, למשוא פנים ולנקיטת גישה חד צדדית נגדה נוכח תלונות שהגישה נגד בית המשפט ללשכת עורכי הדין ולנציב תלונות הציבור על שופטים. עוד השיגה המערערת על סירוב בית המשפט לרשום את דבריה בפרוטוקול, כולל בקשתה לפסילתו, ועל הוראת בית המשפט להשיב על תביעת המשיב, למרות שטרם הגישה כתב הגנה. המשיב התנגד לבקשה.

4.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. ראשית, מחה בית המשפט על השפה הבוטה וההתלהמות של באת-כוח המערערת. לגופן של טענות ציין בית המשפט כי הוא נוהג לקיים דיונים במסירות, בסבלנות רבה, ברגישות וביעילות, בשקט ובנימוס למעלה מ-10 שנים, וכי בעניין שלפניו הוא פועל להעמקת הקשר בין המשיב לבתו, לטובת הבת ולמען עתידה. בית המשפט הוסיף כי ביקורתו העניינית בנוגע להתנהלות המערערת היא שהביאה לתחושות סובייקטיביות שלה אשר אינן מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט הוסיף כי בתסקיר שקיבל הוטלה האחריות על חוסר ההתקדמות בקשר שבין המשיב לבת על בעלי הדין, ובעיקר על המערערת. בית המשפט ציין שבדיון מיום 14.1.2013 הורה על הגשת תסקיר מעודכן, וכן איפשר למערערת להמשיך לנהל את התביעה הנזיקית שהגישה ואף קבע מועד להוכחות. בית המשפט ציין עוד כי לא הוגשה בקשה לתיקון פרוטוקול על ידי המערערת וכי היא לא השיגה כדין על החלטותיו הענייניות. בית המשפט הבהיר ששאל את המערערת בדיון לגבי עלות הפעוטון במטרה לנסות ולצמצם את יריעת המחלוקת בתביעה הכספית שהגיש המשיב. בית המשפט הוסיף שטענת הפסלות לא נטענה בהזדמנות הראשונה שכן הבקשה מבוססת על הדיון שנערך בחודש פברואר 2012, והוסיף שהגשת תלונה עליו לנציב תלונות הציבור על שופטים, אף שהתקבלה, אינה מקימה עילת פסלות. בית המשפט סיים בהדגישו את טובת הבת, אשר מנחה את התנהלותו בהליכים שלפניו ובציינו את שקילת האפשרות למנות אפוטרופוס לדין לבת בשל התנהלות המערערת ובאת-כוחה. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

5.

לדעת המערערת, בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות, החמיר בית המשפט את התבטאויותיו נגדה, ואף כתב כי הוא שוקל למנות אפוטרופוס לדין לבת, מבלי שנתבקש לעשות זאת. לכן, טוענת המערערת, בקשת הפסלות והערעור מוצדקים ומחויבים המציאות. המערערת מציינת ביטויים בהם השתמש בית המשפט במהלך הדיון מחודש פברואר 2012 כלפי באת כוחה ובהם "חוצפנית" ו"לא משפחתית". לדעת המערערת, זו תגובה של בית המשפט לתלונות שהגישה נגדו. המערערת מוסיפה שההפרעה כביכול לדיון הייתה ניסיון של באת-כוחה לבקש לרשום בפרוטוקול את המתרחש באולם, ללא הצלחה. לדברי המערערת, תוכן ההחלטה מלמד על האווירה העכורה השוררת באולם בית המשפט, ועל כך שבית המשפט גיבש דעה לפיה המערערת פועלת בניגוד לטובת בתה. לטענת המערערת, בדיון זה נהג בית המשפט בניגוד לכללי האתיקה לשופטים, התשס"ז-2007, לא נתן למערערת ולבאת-כוחה להביע את עמדתן ונהג כלפיהן בחוסר סבלנות, סירב לרשום את דברי באת-כוחה בפרוטוקול, כולל בקשת הפסלות ואילץ אותה להגיש את הבקשה בכתב, ולהשיב על טענה בתביעת המשיב בטרם הגישה בה כתב הגנה. המערערת טוענת כי התנהלות זו של בית המשפט פגעה לא רק באינטרסים שלה ושל הבת, אלא גם בכבוד של באת-כוחה, בפרנסתה ובנפשה. לפיכך, לדעתה, קם חשש ממשי שלא תזכה למשפט צדק ושלא יינתן לה יומה בבית המשפט, ולכן יש לפסול את בית המשפט מלדון בעניינה.

6.

דין הערעור להידחות. סכסוך במשפחה הינו בעל רגישות ומלווה במתח, במיוחד כאשר מתנהל הליך משפטי. כתוצאה מכך, בעל דין עלול לחוש שהמותב היושב בדין אינו נוטה לטובתו (השוו ע"א 8684/12 פלונית נ' פלוני (27.1.2013)). אך יש לזכור כי בית המשפט ממלא את תפקידו בניהול ההליך המשפטי שלפניו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (למשל, ע"א 7577/12 פלונית נ' פלוני (18.11.2012)). התרשמתי כי כך נהג גם בית המשפט במקרה דנא. עיון בערעור ובנספחיו מעלה כי בית המשפט מלווה את עניינם של בעלי הדין, עקב בצד אגודל, מתוך תקווה שהקשר בין המשיב לבת יעמיק לטובת הבת ולמען עתידה. ניכר מהחלטות בית המשפט כי הוא פועל ברצינות, בהגינות, במקצועיות, ביעילות וברגישות, תוך שטובת הבת לנגד עיניו. אף אם התבטא בית המשפט כלפי המערערת ובאת-כוחה בצורה בלתי מוצלחת, ואיני אומר כי אכן כך אירע, ברי כי, ככלל, אין בהתבטאות לא מוצלחת כדי להקים עילה לפסילת שופט. גם ביתר טענות המערערת לא מצאתי ממש. משאין בטענות כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט, הרי שדין הערעור להידחות.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.