ע"א 2036/10 יוסף חורי נ. חאלד שדאפנה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ה' ח'טיב , ז' הווארי ו ב' ארבל ), מיום 1.3.2010 בבש"א 439/10 בע"א 317/09, שלא לפסול חלק מהרכב השופטים (ה' ח'טיב וב' ארבל) מלדון בערעורו של המערער.

1.

המערער והמשיב התקשרו בהסכם קומבינציה. בין הצדדים נתגלע סכסוך בנוגע להתחייבות מי מהם לשאת בדמי שכירות דיור חלופי בעקבות ההסכם. בית משפט השלום פסק בתביעה ועל פסק הדין הגישו כל אחד מהצדדים ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.

ערעורו של המשיב נקבע לדיון בפני הרכב השופטים בעוד ערעורו של המערער טרם נקבע לדיון. רק במהלך הדיון נתברר להרכב השופטים קיומו של ערעור מטעם המערער, והוא לא נחשף לתוכנו. ואולם, לאור פסק הדין וטענות המערער אותן העלה בעיקרי הטיעון שהגיש בערעור המשיב, העיר בית המשפט מספר הערות ואף הציע למחוק את שני הערעורים, בציינו כי לא ברור לו מדוע הוגש הערעור להשבת דמי השכירות, כשהמערער ציין כי הסכים לשלמם. המערער הסביר כי ההסכמה היתה במסגרת הסכם הקומבינציה וכי הוא טוען להפרתו. דברים אלה לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון או בהחלטת ההרכב. הצדדים סירבו להצעה למחוק את הערעורים והם נקבעו לדיון נוסף לאחר השלמת הגשת עיקרי טיעון.

3.

על יסוד ההצעה למחיקת ערעורו הודיע המערער כי בכוונתו לבקש לפסול את שני שופטי ההרכב על יסוד התבטאויותיהם במהלכו ואכן הגיש בקשה כאמור בה טען כי שני שופטי ההרכב כבר גיבשו עמדתם באשר לסיכויי ערעורו, אף לפני שעיינו בו, באופן בו נשללה זכותו לקבל את יומו בבית המשפט. כך טען כי השופט ח'טיב אמר לו כי אין לערעורו סיכוי וכי השופט ארבל פנה לבאת כוחו בתהיה: "את לא מבינה את הרמז".

4.

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי הביע את עמדתו הלכאורית בלבד, על מנת למקד את טענות הצדדים לאותם עניינים הראויים לדיון לכאורה וכדי לשמוע את טיעוני הצדדים בעניין. בית המשפט הוסיף כי אכן עמד בפניו ערעור המשיב בלבד, אולם את הערותיו נתן על סמך פסק הדין של בית המשפט קמא אותו קרא בעיון במסגרת לימוד החומר, וכן, על פי עיקרי הטיעון שהגיש המערער בערעור המשיב. בית המשפט ציין כי אין בהערותיו והצעתו למחיקת שני הערעורים כדי להעיד על נעילת דעתו וכי משלא התקבלה ההצעה נקבעו הערעורים שהדיון בהם אוחד, לשמיעה במועד אחר. לפיכך דחה את הבקשה.

מכאן הערעור שלפניי.

5.

המערער מתאר את השתלשלות הדיון בפני ההרכב, ולדעתו, אין בית המשפט חולק על תיאור זה. לטענתו, הדברים שאמרו שופטי ההרכב והמלצת בית המשפט למחוק את הערעור בהדגישו כי אין לערעורו כל סיכוי, מעידים על כך שגיבש עמדה ונעל דעתו בקשר לסיכויי הערעור שהגיש, אף לפני שעיין בו ובנימוקיו. בכך נשללה, לטענתו, זכותו לקבל את יומו בבית המשפט. לדבריו, בית המשפט חרץ את גורל הערעור. המערער טוען כי משלא הסכים למחיקת ערעורו, חזר בו בית המשפט מכוונתו ליתן פסק דין בערעור המשיב ולחייבו בהוצאות והורה על איחוד הדיון בערעורים תוך הארכת המועד להגשת עיקרי טיעון המשיב. בכך, הוא סבור, הענישו בית המשפט

על סירובו למחוק את ערעורו.

6.

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות, בהחלטה שניתן במועד קדם הערעור ובערעור הפסלות עצמו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, בית המשפט לא הכחיש כי המליץ למחוק את שני הערעורים, למרות שערעור המערער לא היה בפניו ואפשר כי היה מקום להציע את הצעתו רק לאחר עיון בערעור שהגיש המערער. ואולם, במצב שנוצר, כאשר לא הסכימו הצדדים למחיקת ערעוריהם ההדדיים והיה צורך לקובעם, החליט בית המשפט לקבוע אותם יחד ולאפשר הגשת עיקרי טיעון טרם הדיון. מכאן שזכות המערער לקבל את יומו בבית המשפט לא נפגעה וטענותיו יישמעו כדין בטרם תינתן הכרעה בעניינו. בית המשפט קבע בהחלטתו הדוחה את בקשת הפסלות כי הציע למחוק את הערעורים חרף העובדה שהערעור שהגיש המערער לא היה בפניו וזאת על סמך התרשמותו מפסק הדין של בית המשפט קמא ומעיקרי הטיעון שהגיש המערער בערעורו של המשיב. יש לזכור כי לבית המשפט הסמכות הטבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שבפניו, בין היתר, על מנת לחסוך זמן וממון של הצדדים. כאמור, היה מקום שהבעת העמדה הלכאורית של בית המשפט תיעשה כאשר הערעור מונח לפניו. ואולם, בנסיבות בהן נקבעו הערעורים לשמיעה, שוכנעתי כי לא קופחה כל זכות של המערער וכי עמדתו תישמע עד תום. רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" יש מקום להורות על פסילתו. אין זה המקרה דנן (ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרוייקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (לא פורסם, 21.2.2001)). כאן, הצעת בית המשפט ומעורבות השופטים לא חרגה מגדר הסביר באופן שיש בו משום חשש ממשי למשוא פנים, ולאור השלב בו נמצא המשפט, החזקה לפיה אין מדובר בעמדה סופית של השופטים, לא נסתרה (השווה: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-180 (2006)). לפיכך, לא מצאתי כי קם חשש ממשי למשוא פנים כלפיו באופן המצריך פסילתם של שניים משופטי ההרכב אשר הביעו את עמדתם הלכאורית כלפי ערעור המערער, כפי טענתו, ונחה דעתי כי ישמעו את הערעורים ויכריעו לגוף העניין עם שמיעת טענות הצדדים גופן.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.