ע"א 2060/02 עדנה לוין נ. מדינת ישראל

1.המבקשים נגדם הוגשו מספר כתבי אישום בתיקים נפרדים בהם היו מיוצגים על ידי אותו עורך דין, הורשעו בבית משפט השלום בעבירת החניית רכבם על המדרכה, לאחר שהודו בעובדות. הם נדונו - במסגרת עסקת טיעון לעניין העונש - לקנסות כספיים.

2.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם ועל כך בקשת רשות הערעור שלפנינו. בית המשפט המחוזי ציין כי השאלה שנותרה על הפרק היא, האם רשאית העיריה להגיש כתב אישום לפי סעיף 39(א)(1) לחוק העזר לתל-אביב-יפו בדבר שמירת הסדר והניקיון, התש"ם1980-, מבלי שנבדקה השאלה אם התקיימו תנאי סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו1985-.

3.ב"כ המבקשים מבהיר, כי לאחר שהמבקשים הורשעו, "גילה" את תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי - עיריית ת"א-יפו), התשמ"ח1988- ובעקבות זאת הסכימה התובעת העירונית שהקנסות שיוטלו יהיו בסך 150 ש"ח בלבד.

בבית המשפט המחוזי העמידו המבקשים את ערעורם על הטענה כי ההליך שבו הורשעו מרשיו הינו פסול ובטל, לנוכח קיומן של התקנות המנהליות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם בשל שיקול משולב: הם לא העלו את הטענה בערכאה הראשונה; העבירות נעברו על ידם בשנים 92-93; הוטלו עליהם הקנסות המנהליים ולא נגרם להם עוול או עיוות דין.

לדעת המבקשים דחיית הערעור אינה כדין באשר יש בה סטייה מן החוק ומן ההלכה בבג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית ת"א-יפו ואח' , דינים עליון, כרך נז, 716, שיצאה מלפני בית משפט זה לאחר הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי ולפני שניתן בו פסק-דין.

4.דין הבקשה להידחות.

את הטענה בדבר חלות חוק העבירות המינהליות לא העלו המשיבים בבית משפט קמא אף שהחוק והתקנות הם משנת 1980 ו1988- ואין זה משנה שעניינם נדון בערכאות דלמטה קודם להינתן פסק הדין בבג"ץ 2126/99 הנ"ל. רכביהם של המבקשים הוחנו על המדרכה. המבקשים העלו בערכאות השונות טענות מטענות שונות ביניהן טענות "מתחכמות" לעניין אי ידיעה מי החנה את רכביהן. הטענות נדחו. הם הורשעו בדין והגיעו להסדר טיעון לעניין העונש ונדונו לקנס שאינו עולה על זה שנקבע לעבירה המינהלית מ1988- (150 ש"ח לכל עבירה).

ההלכה כיום ידועה. אין בבקשה טענה כלשהי שראוי לדון בה בגלגול שלישי. בנסיבות העניין, פניה לבית משפט זה בבקשה זו, נגועה בשימוש לרעה בהליכי משפט.

הבקשה נדחית.