ע"א 2092/14 ceylan construncion construncion & export ltd נ. רשות שד

הערעור שבכותרת נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו התקבלה התביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת (התביעה שכנגד נדחתה), ונקבע כי על המערערת לשלם למשיבה סכום של 25,000,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה). עוד נקבע כי המערערת תישא בהוצאות המשיבה וכן בשכר טרחת עורך-דין בסך 300,000 ₪. יצוין כי התביעה והתביעה שכנגד עוסקות בהסכמים שנחתמו בין הצדדים בקשר לביצוע עבודות בפרויקט "נתב"ג 2000".

עם הגשת הערעור קבעה המזכירה הראשית כי על המערערת להפקיד עירבון בסך 50,000 ₪. סכום זה הופקד. אולם, המשיבה גורסת כי לא די בעירבון זה, ועל כן הגישה בקשה להגדלתו. בקשה זו הועברה לטיפולי על רקע חילופי גברי בלשכת הרשמים.

ככלל, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן זה נשקלים שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. למותר לציין כי קביעת העירבון מבוססת על אומדן בלבד ואיננה מדע מדויק (ראו בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)). כמו-כן, יש להביא בחשבון כי דרך ניהולו של הליך הערעור, והיקף ההתדיינות בו, שונים בדרך-כלל מאלה של דיון בפני ערכאה דיונית (ראו ע"א 4422/09 פרנקל נ' עזבון וייס (20.7.2009)). לכן, אין זהות הכרחית בין גובה ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית לבין סכום העירבון שיופקד בערכאת הערעור.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי אכן ראוי להגדיל את שיעור העירבון במקרה זה, אם כי לא לסכום המבוקש בבקשה שלפניי (300,000 ₪ לכל הפחות). בדרכי למסקנה זו נתתי דעתי למספר שיקולים, ובהם: ראשית, מהותו של ההליך ושוויו הכספי הגבוה; שנית, סכום ההוצאות המשמעותי שנפסק בבית המשפט קמא. ודוק: אף שאין תאימות הכרחית בין גובה ההוצאות בערכאה הדיונית לבין העירבון בערעור, ואף שהעירבון נועד אך ורק לגביית הוצאות בשלב הערעור ולא לפירעון חובות קודמים, הרי ששיעור ההוצאות בבית המשפט קמא הוא אינדיקציה רלוונטית בקביעת העירבון; שלישית, טענתה של המשיבה – שלהבנתי איננה מוכחשת – כי חובה של המערערת, חברת-חוץ, טרם נפרע, וזאת לרבות החוב בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. אציין בהקשר זה, כי המערערת בתגובתה טוענת כי "לאורך כל ההתדיינות עמדה בתשלומים אשר נדרשו ממנה". אולם, הכוונה כפי הנראה היא לתשלום הוצאותיה-שלה (כגון אגרה בתביעה שכנגד ועירבון בערעור), ואין להבנתי מחלוקת שההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובת המשיבה טרם שולמו. נתון זה מבליט את החשיבות בקביעת עירבון הולם – ואף על הצד הגבוה – שיבטיח מקור זמין ונוח לגביית הוצאות המשיבה בערעור ; רביעית , העובדה שמדובר במשיבה אחת בלבד; ו חמישית , היקפו של ההליך (יצוין כי כתב הערעור משתרע על 53 עמודים . ניתן לתהות אם הדבר עולה בקנה אחד עם דרישת התמציתיות הקבועה בתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אולם איני רואה להיזקק לעניין זה כעת).

לאור מכלול השיקולים, החלטתי להגדיל את העירבון ולהעמידו על סך של 100,000 ₪ (כלומר יש להוסיף עוד 50,000 ₪ לעירבון שכבר הופקד). הסכום הנוסף יופקד תוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין), שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה.