ע"א 2133/01 עזבון המנוחה נג'לה סלום [ליוס] ז''ל באמצעות בתה וי נ. אמיל ע

בפניי בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון, ולמתן פסיקתא בדבר דחיית הערעור שבכותרת, בהעדר הפקדת ערבון.

לבקשה זו קדמו הליכים שונים בעניין הפקדת ערבון בערעור שבכותרת. בהחלטה מיום 23.5.01 דחה כב' הרשם ב' אוקון בקשה של המבקשת למתן פטור מהפקדת ערבון, וקבע כי הערבון יופקד בתוך 21 ימים, ולא – ימחק ההליך ללא הודעה נוספת. הערבון לא הופקד במועד האמור. ביום 24.6.01 עתרה המערערת למתן ארכה להפקדת הערבון ולהפחתת סכום הערובה. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' הרשם אוקון מיום 20.8.01, ונקבע כי על המבקשת להפקיד ערבון בתוך 21 ימים, ולא - יידחה ההליך בלא הודעה נוספת. בעקבות זאת, שבה המבקשת ופנתה ביום 16.8.01 בבקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, תוך בקשה להאריך את המועד להפקדת ערבות עד ליום 30.9.01. דחיתי בקשה זו, בהחלטה מיום 23.9.01, תוך שהבהרתי כי המועד שנקבע בהחלטה מיום 20.8.01 נותר בעינו.

ביום 24.10.01 נתקבלה בבית המשפט בקשה נוספת למתן ארכה להפקדת ערבון. בבקשה נטען כי ההחלטה מיום 23.9.01 הגיעה לידי המערערת ביום 13.10.01, וכי לא היה סיפק בידה לגייס את מלוא סכום הערבון, נוכח תקוותה כי הבקשה להפחתת ערבון תתקבל. לטענתה, עצם הגשת הבקשות להפחתת ערבון מהווה נימוק המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

איני סבור כי כך הוא המצב. בקשתה המקורית של המבקשת נדחתה לפני כחצי שנה. מאז, הגישה המבקשת בקשות שונות, אשר לא נמצא להן כל יסוד בדין, ואשר תכליתן היתה להביא שינוי בהחלטה המקורית בעניין הפקדת ערבון בתיק זה. במקביל, לא הופקד הערבון, כך שהמבקשת "זכתה", בפועל, להארכת מועד, ולתקופה ממושכת. איני סבור כי מצב דברים זה, אשר מלכתחילה מבוסס על הגשת בקשות חוזרות ונשנות שנמצאו חסרות יסוד, מהווה טעם המצדיק מתן ארכה נוספת לצורך הפקדת הערבון. בנסיבות המתוארות, למערערת לא היה כל יסוד, קל וחומר יסוד סביר, לסבור כי היא פטורה מגיוס מלוא סכום הערבון אשר היא חוייבה בהפקדתו. הדברים אמורים במיוחד נוכח הדברים המפורשים בהחלטתי מיום 23.9.01, על כך שהמועד המקורי להפקדת הערבון עומד בעינו. המבקשת לא היתה רשאית לעשות דין לעצמה, ולהימנע מהפקדת ערבון על יסוד בקשה לארכה אותה הגישה. זאת ועוד, גם לאחר שהגיעה החלטתי האמורה למבקשת, ביום 12.10.01, לא פנתה המבקשת באופן מיידי לבית המשפט. בקשתה שבפניי הגיעה לבית המשפט אך ביום 24.10.01. בינתיים, לא הופקד הערבון, וזהו המצב גם עתה. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שמאז הגשת הערעור ביום 14.3.01 עברו כשמונה חודשים, בלא שהערבון הופקד, אני סבור כי מוצתה סאת הדחיות בהפקדת הערבון, ואין מקום לארכות נוספות. למערערת ניתנו הזדמנויות מספקות, ואף למעלה מכך, לצורך עמידה בחובה המוטלת עליה.

הבקשה לארכה נדחית. במצב זה, ובהעדר הפקדת ערבון עד עתה, אני נעתר לבקשת המשיבים, ומורה על דחיית הערעור. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.