פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 97 /
2135
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המ
בקשים:
1. בן ציון יצחקוב
2.
יפה יצחקוב
נגד
המשיבים
:
1. בן ציון סולימן
2.
דליה סולימן
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק-דין
של
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
13.3.97 בה"פ 1939/95, שניתן
על-ידי
כבוד השופט ג' קלינג.
החלטה
1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.3.97 בה"פ 1939/95, עד להכרעה בערעורם של המבקשים.
2.בפסק הדין, שעליו נסב הערעור, הצהיר שופט בית המשפט המחוזי על תקפותם של שני הסכמים שנכרתו ביום 12.6.94 בין המבקשים למשיבים, במסגרתם התחייבו המבקשים להעביר למשיבים את דירת המגורים שלהם בתמורה לסילוק חוב אותו חבו למשיבים ולהתחייבותו של המשיב 1 לפרוע את חובו של המבקש 1 לאדם בשם פנחס ברנזון. בין היתר, דחה השופט את טענתם העיקרית של המבקשים בדבר לחץ ואיומים שהביאו אותם לחתום על הסכמים אלה. השופט הורה על רישום הדירה בשמם של המשיבים, כפי שהוסכם בחוזה. על כך הוגש הערעור לבית משפט זה.
3.הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה. השופט נמנע מלעסוק בשאלת סיכויי הערעור, ויצא מהנחה שאכן הם טובים. עם זאת, נוכח הצהרתו של בא-כוח המשיבים, כי מרשיו מוכנים שינתן צו האוסר עליהם לעשות עסקה כלשהי בנכס עד למתן פסק דין בערעור, הניח השופט כי ביצוע פסק הדין לא יגרום לשינוי במצב, אשר לא ניתן יהיה להשבה אם יזכו המבקשים בערעור. השופט היה ער לכך שמדובר בדירת המגורים של המבקשים, וכי פינויים ייאלץ אותם למצוא דיור חלוף. עם זאת, ציין, כי נזקם של המשיבים, שרכשו דירה למגוריהם ועד למתן פסק הדין לא הצליחו לקבלה, איננו נופל מנזקם של המבקשים, ולפיכך סירב להיעתר לבקשה.
במסגרת הבקשה שלפני, עומדים המבקשים על כך שסיכויי הערעור שלהם טובים. עוד הם טוענים, כי טעה השופט קמא כאשר קבע כי הנזקים העלולים להיגרם לצדדים בעניין זה הם שקולים. לעניין זה, הדגישו את הנזק החמור שעשוי להיגרם להם אם יצטרכו למצוא דיור חלוף בגילם ובמצבם הבריאותי הקשה. לעומת זאת, ציינו כי כל נזק שעיכוב הביצוע עשוי לגרום למשיבים, שכפי הנראה ממילא לא התכוונו לנצל את הדירה כדירת מגורים, ניתן לפיצוי כספי.
בתגובה לבקשה, סומכים המשיבים את ידיהם על הכלל, שהנחה גם את השופט קמא, לפיו מקום בו הנזק העלול להיגרם לשני הצדדים הוא פחות או יותר שקול, מן הדין לבצע את פסק-הדין באופן מיידי. המשיבים הצביעו על כך שכתוצאה מאי-תשלום חובות בידי המבקשים, מוטלים עיקולים על הדירה, דבר העלול לגרום להם נזק בלתי-הפיך. עוד ציינו, כי המבקשים חייבים להם סכומי כסף רבים, וביניהם דמי שימוש בדירה ההולכים ומצטברים ככל שעובר הזמן, ועמדו על כך שהערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נועדו לדחות את הקץ ולא יותר מכך, וזאת בהמשך לשורה נוספת של צעדים שנקטו המבקשים לשם כך.
4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי על פי הכללים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה אין מקום להיעתר לבקשה.
בלי לנקוט עמדה מחייבת לגופו של עניין, נראה לכאורה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, נוכח העובדה כי מדובר בנסיון לתקוף ממצאים עובדתיים שנקבעו בידי שופט בית המשפט המחוזי. כפי שציין השופט, נראה כי יש תשתית ראייתית מוצקה לכך שהעברת הדירה נעשתה בתמורה לחובות של המבקשים למשיבים. בין היתר, המבקש 1 עצמו אישר בחקירתו, כי המשיב 1 פרע את חובו לפנחס ברנזון.
מכל מקום, אף מבלי לייחס משקל לסיכויי הערעור, שוכנעתי כי אין למנוע מהמשיבים לממש את פרי זכייתם על דרך של עיכוב ביצוע פסק הדין כמבוקש.
הכלל הרגיל הוא כי משזכה צד לדיון בפסק הדין זכאי הוא לממשו לאלתר (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשמ"ה, בעריכת ש' לוין) 861; להלן: זוסמן ). עיכוב הביצוע עשוי להינתן רק מקום בו יש חשש שאם יזכה המערער בערעור, לא ניתן יהיה עוד להשיב את המצב לקדמותו.
במקרה שלפני, הנימוק המרכזי בבקשה המקורית לעיכוב הביצוע היה חששם של המבקשים, כי בכוונת המשיבים להעביר את הדירה לצד ג' ובכך לסכל את האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו במקרה של זכייה בערעור. כפי שכבר ציינתי לעיל, נימוק זה קרס נוכח הסכמת המשיבים כי יינתן צו האוסר עליהם לעשות עסקאות נוספות בנכס משעה שיירשם בשמם ועד למתן פסק דין בערעור.
נותר אפוא רק הקושי הטמון בכך שביצוע פסק הדין כרוך בפינוי המבקשים מדירתם. אכן, מדובר בקושי לא-מבוטל, שאין להקל ראש בו. ואולם, משהפסידו המבקשים בפסק הדין, אין די ברצונם להמשיך ולהשתמש בדירה עד מתן ההחלטה בערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. כאמור, בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע רק כאשר קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה של זכייה בערעור. בית המשפט לא יעכב ביצועו של פסק הדין רק כדי לדחוק את הקץ (ראו זוסמן , 859). במקרה שלפני, נוכח התחייבות המשיבים שלא לבצע עסקאות נוספות בנכס, אין בהעברת הדירה למשיבים כדי להביא לפגיעה בלתי-הפיכה בזכויות המבקשים לקבלה בחזרה אם יהיה בכך צורך לאחר הדיון בערעור (השוו ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק ואח' , פ"ד לח(4) 572; ב"ש 736/83 אברהם נ' נזירי ואח' , פ"ד לז(3) 496; ב"ש 633/82 כהן נ' כוזהינוף ואח' , פ"ד לו(3) 678).
בנסיבות אלו, מצאתי כי החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בדין יסודה, ועולה היא בקנה אחד עם העיקרון שיש לבצע פסק-דין של הערכאה הראשונה, אף אם תלוי ערעור עליו.
אשר על כן, הבקשה נדחית, בכפוף למתן צו האוסר על ביצוע עסקה בנכס בידי המשיבים עד למתן פסק-דין בערעור, ובכפוף למתן ארכה של שלושה חודשים מיום מתן החלטה זו למבקשים, למצוא לעצמם דיור חלוף ולפנות במשך תקופה זו את הדירה נשוא הבקשה. במשך תקופת ביניים זו יעוכב זמנית ביצוע פסק הדין.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' באייר תשנ"ז (15.5.97).
ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97021350