ע"א 2149/97 ביטון שאול נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

מתברר כי המבקש ומשפחתו (אשה ושני ילדים, בהם בת שנולדה לפני מספר חודשים) מתפרנסים מן המקורות הבאים: קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי בסכום של כ2,600- ש"ח; קצבת ילדים; והשתכרות המבקש מעבודות מזדמנות בשוק בסכום של כ1,100- ש"ח בחודש. לפני לידת הבת עבדה אשת המבקש באופן לא סדיר בטיפול בקשישים והשתכרה סכום של כ600- - 700 ש"ח בחודש. המבקש ציין כי גם אשתו עברה תאונת דרכים, ויכולת ההשתכרות שלה מוגבלת. המבקש מתגורר בשכירות בדירה בת שני חדרים ומשלם דמי שכירות בסכום של 350 דולר בחודש. המבקש ומשפחתו מקבלים השתתפות בשכר דירה בסכום חד פעמי של 5,300 ש"ח בשנה. כמו כן, נאמר בבקשה כי המבקש מחזיר חובות בסכום של 300 ש"ח בחודש באמצעות ההוצאה לפועל (ענין זה לא עלה בחקירה הנגדית).

התרשמתי כי המבקש ומשפחתו שרויים במצב כלכלי לא קל, כאשר יכולת ההשתכרות של המבקש מוגבלת באופן משמעותי, וכנראה גם יכולתה של אשתו. המבקש ואשתו מגדלים שני ילדים, משלמים שכר דירה ומחזירים חובות - והכל מתוך מקורות הכנסה מצומצמים. יש לציין כי לא הובא כל מידע על יכולת המבקש לקבל עזרה ממקורות חיצוניים - בני משפחה וכדומה. לפיכך, הגעתי למסקנה כי קיימת הצדקה ליתן פטור מאגרה במיקרה זה.

בענין החובה להפקיד ערבון, מיתוסף שיקול נוסף והוא סיכויי הערעור להתקבל. אשר לכך, יש לומר כי הסיכויים במיקרה זה אינם גבוהים לנוכח הממצאים שקבעה הערכאה הראשונה בדבר חלות סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1915-. בית המשפט המחוזי לא פסק הוצאות על אף דחיית התביעה, אולם בשלב הערעור השיקולים הם שונים, ויש להבטיח את זכותו של המשיב, אשר זכה בדין, להיפרע את סכום ההוצאות במקרה שהערעור יידחה. לפיכך, החלטתי לחייב את המבקש בהפקדת ערבון, אך בסכום הנופל מן הסכום שנהוג לקבוע דרך כלל.

ערבון בסכום של 5,000 ש"ח יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה.