ע"א 216/97 צברי ישראל נ. חפצדי רחמים

1.בפני בקשה למתן צו-מניעה זמני בערעור, שימנע כל עסקה במשק 25 שבמושב אורה - הוא המשק נשוא המחלוקת בבית המשפט קמא ובערעור.

המבקש - הוא המערער - מכר את המשק למשיבים, ולימים - בעקבות מחלוקות שנתגלעו ביניהם - ביקש לבטל את העיסקה. הוא פנה לבית המשפט קמא בדרך של המרצת פתיחה על מנת שזה יצהיר שהמשיבים הפרו את החוזה הפרה יסודית, שהחוזה בוטל על ידי המערער כדין, ושהמשיבים חייבים לשלם למערער את הסכום שנקוב בחוזה כסכום של פיצויים מוסכמים.

2.בית המשפט קמא דחה את טענות המערער. בפסק דינו המפורט והמנומק, קבע בית המשפט כי המשיבים עמדו בכל התחייבויותיהם על פי ההסכם המקורי בין הצדדים, כמו גם על פי הסכם פשרה שנערך במועד מאוחר יותר, וכי הם שילמו למערער את כל הסכומים במועדים המתאימים לאמור בחוזה. הסכום היחיד שטרם שולם הוא סכום השווה בערכו ל60,000- $, שאמור היה להשתלם לידי נאמן, על מנת שזה יפעל לקבלת הסכמת מינהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות כמוסכם, כשאותו סכום עתיד להשתלם לידי המינהל כדמי הסכמה. בית המשפט דחה, אם כן, את תובענתו של המערער, ומכאן הערעור שתלוי ועומד בפני בית משפט זה.

3.את הבקשה למתן צו מניעה זמני בערעור תומך המבקש, מחד גיסא, בסיכויי הערעור, שלטענתו גבוהים הם; מאידך גיסא, מצביע המבקש על חובותיהם הכבדים של המשיבים, וטוען כי אם תושלמנה מסירת הזכויות בנכס לידי צד שלישי, לא יוכל (המבקש) להיפרע מן המשיבים אם יזכה בערעור; על כן, לטענתו, נוטה מאזן הנוחיות לכיוון מתן צו המניעה הזמני המבוקש.

בהתנגדותם למתן הצו, מבהירים המשיבים שהמשק נמכר לצד שלישי זה מכבר, ושעל כן אין כל מקום וטעם להיעתר לבקשה. מתשבותם עולה כי בהליך שהתקיים בפני נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ב5.1.97- הוצהר במעמד ב"כ המבקש כי זכויות המשיבים בנכס הועברו לצד ג'. המבקש פנה בבקשה לבית משפט זה מבלי לציין עובדה זו ומבלי לצרף את רוכש הזכויות. כבר מטעם זה דין בקשתו להדחות. אולם גם לגוף הבקשה אין הצדקה למתן הצו המבוקש.

4.מהעובדות שאינן במחלוקת עולה, שהסכום היחיד שטרם שולם על-ידי המשיבים הוא אותו סכום שעניינו דמי ההסכמה של המינהל; כל עוד תשלום זה לא מוסדר, ממילא לא ניתן להעביר את הזכויות הרשומות במשק לאחר; במצב זה - אין יסוד לחששו של המבקש שמא יירשם הנכס על שמו של אחר (ויצוין, כי אך בשלב הרישום עסקינן, שהרי שלב ההתחייבות עבר זה מכבר, עת התחייבו המשיבים למכור את זכויותיהם במשק לאחר כבר בפברואר 1995). אם, לעומת זאת, ישלמו המשיבים עצמם את דמי ההסכמה, כי אז לא עלה בידי המבקש להצביע - ולו לכאורה - על נזק ממשי כלשהו שנגרם לו.

5.אמנם נכון, אם יתקבל ערעורו של המבקש, ייווצר מצב של עסקאות נוגדות, ויתעורר הצורך לפתור קושי זה. ואולם בנסיבות שתוארו, אין בצו המניעה הזמני המבוקש כדי להקל על פתרון קושי זה (אם יתעורר), אין בטיעוני המבקש - אודות מאזן הנוחיות וסיכויי הערעור - כדי להצדיק מתן הצו, ומקל וחומר אין באמור כדי להצדיק מגבלה כלשהי על השימוש שיוכל לעשות אותו צד שלישי בזכויות שרכש - לכאורה - ללא כל דופי.

הבקשה נדחית.