ע"א 2197/10 ג'נה שור נ. אורית עופרי

הנשיא א' גרוניס:

1.

ביום 19.07.2000 חתמו המערערת והמשיב 2 (להלן – המשיב ), שהיו אותה עת בני זוג, על הסכם לפיו התחייבו למכור למשיבה 1 (להלן –

המשיבה ) דירה שבבעלותם שנמצאה באשדוד. התמורה המוסכמת הייתה סכום של 120,000 דולר. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעת האכיפה שהגישה המשיבה. על כך הערעור שבפנינו.

2.

דעתנו היא כי יש להותיר את פסק-הדין על כנו. טענתה המרכזית של המערערת הייתה כי מדובר בחוזה למראית עין, שמאחוריו עמדה עסקה בשוק האפור. ברור, כי הנטל להוכיח טענה זו היה מוטל על הנתבעים, הם בני הזוג, המערערת והמשיב. בית משפט קמא קבע כי הנטל לא הורם. הערכאה הדיונית היפנתה, בין השאר, לכך שהמשיב לא העיד. נאמר לנו כי המשיב נעלם וכי לא ניתן למוצאו. אפשר שבית משפט קמא ייחס משקל יתר לעובדה שהמשיב לא העיד. אף אם כך הוא, הרי כאמור הנטל היה מוטל על הנתבעים. משהם לא הרימו את הנטל להראות שמדובר בחוזה למראית עין, לא היה מנוס מקבלתה של התביעה, שנסמכה על חוזה עליו חתמו המערערת, המשיב והמשיבה.

4.

אי לכך, אנו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

5.

יוער, כי בעת הדיון בפנינו מסרה באת-כוחו של המשיב 7 כי יתרת ההלוואה (שהובטחה בשעבוד) מגיעה כיום לסכום של 28,873.84 ש"ח. מאחר שנותרה יתרה לתשלום בגין התמורה בסכום של 28,537 דולר, ניתן לפרוע את יתרת ההלוואה באמצעות חלק מיתרת התמורה וכך להביא להשלמתה של עסקת המכר.