פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2208/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים
:
1.
חיים ישראל
2.
יגאל כהן
3.
דינמו טורס חברה לנסיעות בע"מ
נגד
המשיב
:
אווה
שוורץ
ערעור על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב יפו מיום 24.3.98
בת.א 1046/95 שניתנה על ידי
כב' השופט מ. הכהן
בשם
המערערים: עו"ד ד. יהודאי
החלטה
בפני "ערעור על החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא בת.א (ת"א) 1046/95 מיום 24/3/98 לעניין פסלות כב' השופט צבי מ. הכהן לישב בדין. "
במסגרתו של ערעור זה הוגשה בקשה להפסקת הדיון המתקיים בת.א (ת"א) 1046/95, דיון שהמשכו קבוע ליום 7.4.98, עד להכרעה בערעור.
1.השתלשלות האירועים בהליך זה היא חריגה ולפיכך יובא להלן תיאור נרחב של אירועים אלה. ביום 24.3.98, במהלך תזכורת שהתקיימה בתיק, נרשמו מפי ב"כ המערערים הדברים הבאים:
"לאחר הדיון אתמול היתה לי שיחה מאוד קשה עם מרשי באשר תחושתם הכבדה הינה שלאור דרך ניהול הדיון עד לתום הישיבה אתמול, לאור התנהגות בית המשפט כלפי כבא כוחם...(כאן מנה ב"כ המערערים שורת אירועים, המבססים, לשיטתו, את תחושתם הכבדה של מרשיו - א' ב')...מרשי חזרו והתעקשו לפני על שיצאו בתחושה ברורה שלאוזניהם אינה משתמעת לשתי פנים ושלפיה בית המשפט חזר והביע מבין השורות את דעתו יתר על המידה לעניין דעתו על התביעה ועל ההגנה באופן שיהיה זה מן הראוי שלא ימשיך בשמיעת תיק זה. אני מבקש להדגיש שגם באופן ענייני וגם מבחינתי האישית והמקצועית ליבי כבד מאוד עם בקשה מסוג זה שמועלית על ידי לראשונה מאז עיסוקי במקצוע. (לאחר הדברים הללו הוסיף ב"כ המערערים ומנה אירועים המצביעים, לשיטתו, על עוינותו של בית המשפט כלפיו - א' ב')."
לאחר שבא כוח המערערים העלה את טענותיו נתן בית המשפט החלטה, בה הביע את תדהמתו מ"ההודעה הנ"ל מב"כ הנתבעים". במסגרת החלטתו דחה בית המשפט חלק ניכר מטענות בא כוח המערערים וקבע את עמדתו בהתייחס לטענות עובדתיות נוספות. בסיום החלטתו קבע בית המשפט, כי "לאור האמור לעיל, אני דוחה את דבריו ואת הודעתו הנ"ל".
לאחר מתן ההחלטה הודיע בא-כוח המערערים:
"מאחר שאני מבקש להתייעץ עם מרשי ולהודיע בתוך מס' ימים אם בכוונתם לבקש לערער גם על ההחלטה לעניין פסלות שופט ומאחר ועל פי דין בבקשה לפסלות שופט שנדחתה ומוגש עליה ערעור הכלל הינו שבית המשפט יעכב את המשך ההליך אלא במקרים יוצאים מן הכלל הרי בלית ברירה אני מבקש להורות על עיכוב מטעם זה"
על כך הגיב בית המשפט בהחלטה הבאה:
"לפני שניתנה ההחלטה הקודמת האחרונה לא ביקש ב"כ הנתבעים לפסול את בית המשפט. כל מה שאמר הוכתב בקצב הכתבה לקלדנית והיא כתבה כל מילה שאמר. הייתה זו הודעה או הצהרה או אמירת דברים לבית המשפט, שאולי הייתה להם מטרה מסוימת אך שום דבר מהדברים שאמר ב"כ הנתבעים לא ביקש מבית המשפט לפסול את עצמו...עלי להדגיש, כי גם אילו היה מבקש ב"כ הנתבעים בעת שאמר את הדברים הנ"ל שבית המשפט יפסול את עצמו, הייתי מחליט לדחות את הבקשה ויש מבחינה זו לראות את ההחלטה הנ"ל שניתנה כדחיית הבקשה. אינני נעתר לבקשה לעכב את הדיון גם אם ב"כ הנתבעים יערער על דחיית בקשתו שאפסול את עצמי".
2.נמצא אם כן, כי בית המשפט קמא לא התייחס תחילה לדברי ב"כ המערערים כבקשת פסלות ומשהתחוור לו, כי לכך כיוונו, דחה את בקשת הפסלות בלא הנמקה, תוך הפנייה לדבריו שנאמרו קודם לכן, כתגובה למה שנראה בעיניו כהודעה סתם. בנסיבות אלו אין בפני החלטה מנומקת בבקשת הפסלות שביקש בא כוח המערערים להגיש. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה, כי מוטב יהיה אם ההליך יוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שיקיים דיון סדור בבקשת הפסלות שביקשו המערערים להגיש ויחליט בבקשה זו כפי שימצא לנכון. אם וכאשר ימצא מי מן הצדדים מקום לערער על ההחלטה שתינתן ישוב העניין לבית משפט זה.
3.כעולה מן הערעור שבפני קבוע התיק להמשך שמיעת הוכחות ליום 7.4.98. אני מורה איפוא, כי במועד זה ידון בית המשפט תחילה בבקשת הפסלות. בנסיבות אלה מתייתר הדיון בבקשת המערערים למתן צו המורה על הפסקת הדיון.
ניתנה
היום, י' בניסן התשנ"ח, (6/4/98).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98022080.
A01