ע"א 222/11 גבורדיניה בע"מ נ. כונס הנכסים עו"ד רמי י.מנוח עבור הבנק הבינ

לפניי בקשה מטעם המשיב 1 למחיקת הערעור שבכותרת על הסף, בטענה כי הוגש באיחור בלא שהתבקשה אורכה לכך. בדיקת הטענה הובילה למסקנה כי ההליך אמנם הוגש באיחור: פסק-הדין המחוזי ניתן ביום 22.11.2010 במעמד הנוכחים. יוער כי העובדה שלאחר מתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי החליפה המערערת את ייצוגה, אין בה כדי לשנות מן העובדה שפסק-הדין ניתן במעמד בא-כוחה דאז, ולפיכך יש למנות את התקופה להגשת הערעור החל מאותו מועד. בהתחשב בכך, המועד האחרון לפי דין להגשת הערעור היה ביום ה' 6.1.2011 . הערעור שבכותרת הוגש ביום א' 9.1.2011 , קרי- באיחור של שלושה ימים. מתגובתה של המערערת עולה כי היא אינה חולקת באופן ממשי על הטענה כי ההליך הוגש באיחור. תשובתה בהקשר זה היא כי מדובר באיחור קצר הנובע, בין היתר, מטעות בחישוב מניין הימים בחודש דצמבר, נוכח הסברה המוטעית כי בחודש האמור ישנם 30 במקום 31 ימים. בהתחשב בכך, ביקשה המערערת בתגובתה להאריך את המועד להגשת הערעור.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, באתי למסקנה כי אין להורות על מחיקת ההליך וכי יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. המערערת הסבירה את האיחור בהגשת הערעור בתצהיר מפורט, במסגרתו נטען כי הטעות נוגעת למספר הימים שיש למנות בחודש דצמבר. בעקבות הטעות האמורה, התעכבה הגשת ההליך מיום חמישי עד ליום ראשון שלאחריו, ונגרם איחור קצר בלבד בהגשת הערעור. לא נטען כי המשיב 1 הסתמך על האיחור בהגשת ההליך או כי נגרם לו נזק ממשי בגינו. לכך יש להוסיף כי המדובר בערעור בזכות

וכי לצורך ההליך שלפניי, אין לומר כי מדובר בהליך שסיכוייו הלכאוריים כה נמוכים עד שיש בהם כשלעצמם כדי להצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד. בהתחשב במשקלן המצטבר של מכלול הנסיבות האמורות, אני סבורה כי הוכח "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך ( ראו והשוו: בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ , פ"ד מט(5) 89 (1995)). אשר על כן, דין הבקשה להארכת מועד להתקבל כך שהמועד יוארך עד למועד הגשת הערעור בפועל. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהתברר בדיעבד כי ההליך הוגש באיחור בלא שהוגשה בקשה להארכת מועד טרם הגשתו, ובהתחשב בטורח שנגרם למשיב 1 בהגשת הבקשה שלפניי, תשא המערערת בהוצאות המשיב 1 בסך 3,000 ₪.