פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2221/06
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער (המשיב שכנגד):
שמואל יעקב
נ ג ד
המשיבה (המערערת שכנגד):
אלי את בכנר (1987) בע"מ
ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום 30.1.06 בת.א. 10176/96 שניתן על-ידי כבוד השופט י' גריל
תאריך הישיבה:
כ"ג בכסלו התשס"ח
(3.12.07)
בשם המערער (המשיב שכנגד):
עו"ד אליעזר ברק; עו"ד גלית קלו
בשם המשיבה (המערערת שכנגד):
עו"ד משה זינגר
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1.
המערער (הוא המשיב שכנגד), יליד שנת 1952, הגיש כנגד המשיבה (היא המערערת שכנגד) תביעה לפיצויים בגין מחלת סרטן העור שבה חלה, לטענתו, עקב חשיפה ממושכת לשמש במהלך עבודתו, כנהג משאית ומפעיל מנוף אצל המשיבה. בית-המשפט המחוזי קבע כי מוטלת אחריות על המשיבה לפצות את המערער על נזקיו; עם זאת, נמצא גם כי המערער תרם באשמו לנזק בשיעור של 20%. בית-המשפט הוסיף וקבע את שיעור הפיצויים המגיעים למערער בגין הנזקים שנגרמו לו.
כנגד פסק-הדין הוגשו ערעור וערעור שכנגד.
2.
המשיבה העלתה טענות שונות הנוגעות לשאלת החבות. בין היתר, עלו שאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים בתקופות שונות, שאלות הנוגעות לקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק, ובכלל זה החלת עקרון "הגולגולת הדקה", ושאלה של התיישנות. בית-המשפט המחוזי הכריע בכל אלה, והמשיבה, שהשיגה כאמור על מסקנותיו, הסכימה בהגינותה להסיר את הערעור בעניין החבות.
נותר איפוא לבחון את שאלת גובה הפיצוי ואופן ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ).
3.
בחנו בעיון את טענות הצדדים לעניין שיעור הפיצויים. כידוע, ערכאת הערעור אינה נדרשת בהכרח לבחינה פרטנית של הסכומים שנפסקו בכל ראשי הנזק, ככל שאין בהם משום טעות הצריכה תיקון. במסגרת הערעור נבחנת, בין השאר, השאלה אם הסכום הכולל שנפסק מתיישב עם הפיצוי הראוי בנסיבותיו של המקרה. במקרה זה מצאנו כי אין מקום להתערבות של ערכאת הערעור בסכומים שנפסקו. אכן, בראשי נזק מסויימים פסיקתו של בית-המשפט נוטה לכף הגבוה, אך בעניינים אחרים היא נוטה לצד הנמוך, עד שהטעון תיקון בא על מכונו.
4.
טענה נוספת שהועלתה נוגעת, כאמור, לשיעור התגמולים שיש לנכות מן הפיצוי שנפסק. השאלה התעוררה במקרה זה כיוון שהמערער נפגע פעמיים: פעם אחת כתוצאה ממחלת הסרטן נשוא הליך זה (שבגינה נקבעו לו 100% נכות); ופעם נוספת בתאונת-דרכים מאוחרת שהוסיפה על נכויותיו. על-פי הסדר פרטני בין המערער לבין המל"ל, יוחסו 54% מהגמלאות המשולמות למערער לתאונת-הדרכים, והיתר – 46% - יוחסו למחלה שבה לקה. בית-המשפט המחוזי הורה על ניכויי של 46% מן התגמולים,
ועל כך הלינה המשיבה בערעור שכנגד.
המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת, במקרה הזה, לשאלה עקרונית. במקרה שלפנינו, קיימת עמימות עובדתית מסויימת הנובעת מטיבם המיוחד של יחסי העבודה בין הצדדים ששינו את פניהם לאורך השנים. כמו כן, ההסדר שהושג בין המל"ל לבין המערער הוא הסדר פרטני שנועד להיטיב עם המערער, בנסיבותיו הפרטניות המערבות שינוי משמעותי בבסיס השכר שלו, אשר כתוצאה ממנו קמה עדיפות מבחינתו לייחוס הגמלאות לתאונת הדרכים המאוחרת. הסדר חריג זה הביא לתוצאות המיוחדות במקרה זה. בנוסף לאלה, בערכאה המבררת הושג הסדר דיוני בין הצדדים שהותיר סוגיות רלבנטיות מסויימות נטולות תשתית ראייתית מלאה. בנסיבות אלה כולן, לא ראינו להתערב היום בהחלטה שהתקבלה בערכאה המבררת גם בסוגיית ניכוי התגמולים. כאמור, התוצאה הסופית שהתקבלה נראית לנו סבירה בנסיבות העניין.
אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד, ובנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.
המשנה-לנשיאה
השופט א' גרוניס :
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ע' פוגלמן :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, ב' בטבת התשס"ח (11.12.07).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ
ט