ע"א 2228/05 חיימוב סטניסלב נ. מנורה חב' לביטוח בע"מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון).

המערער (המשיב בערעור שכנגד) נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 19 שנים. בית המשפט המחוזי, שהמחלוקת שהובאה בפניו נגעה לגובה הנזק בלבד, אימץ את קביעות המומחים הרפואיים בדבר נכות אורטופדית בשיעור של 23.2% ונכות בתחום הפה ולסת בשיעור של 24% - סך-הכל נכות משוקללת של 42%. בית המשפט קמא בחן את המגבלות התפקודיות הנובעות מן הנכויות הללו – על רקע מכלול הנתונים הנוגעים למערער ובכלל זה הכשרתו בתחום מכונאות הרכב וכוונותיו לעסוק בתחום זה – והעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 25%. בית המשפט הוסיף ובחן את ההשתלשלות התעסוקתית של המערער מאז התאונה ועד למועד פסק-הדין, וקבע סכום גלובאלי של 50,000 ש"ח עבור פיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר. לגבי העתיד, חישב בית המשפט את הפיצוי בגין אובדן השתכרות לפי הבסיס של השכר הממוצע במשק, והסכום שהתקבל הוא 369,261 ש"ח. בית המשפט בחן את הראיות שבאו בפניו ולא מצא כי המערער מוגבל בניידותו, אך לגבי העבר, נפסק בראש נזק זה סכום גלובאלי של 25,000 ש"ח. סכום נוסף, של 40,000 ש"ח, נפסק בהסכמת המשיבים בגין עזרת הזולת וסיעוד, וכן נפסקו סכומים של 62,309 ש"ח עבור טיפולי שיניים בעבר, 176,402 ש"ח עבור טיפולי שיניים בעתיד, ו- 15,000 ש"ח כאומדן גלובאלי של הוצאות רפואיות אחרות. לבסוף, קבע בית המשפט כי למערער ישולם סכום של 77,542 ש"ח עבור כאב וסבל, וסכום של 15,176 ש"ח בגין שחרורו המוקדם של המערער מהצבא ששלל ממנו זכאות למחצית מהמענק ולהשתתפות בשכר לימוד. מסכום הפיצוי הכולל (830,690 ש"ח) הורה בית המשפט לנכות את תגמולי המל"ל ששולמו למערער ושעשויים להשתלם לו, כפי שחושבו על-ידי האקטואר, וכן את התשלומים התכופים ששולמו; בית המשפט מיאן, עם זאת, להורות על ניכוי תשלומים שקיבל המערער בגין הבטחת הכנסה, בקבעו כי זכאותו של המערער לתשלומים אלה נשללה לאחר שהוכרה זכאותו לקצבת נכות כללית. לאחר מכן, הוגשה על-ידי המערער בקשה לתיקון טעויות סופר, שהתקבלה באופן חלקי. בית המשפט קבע בין היתר כי את ניכוי הגמלאות שעשויות להשתלם למערער בעתיד יש לבצע לפי חישוב של 25%, "בהתאם להפסד השתכרותו החודשי של המבקש".

כנגד פסק-דין זה מופנים הערעור והערעור שכנגד. עיינו בטענות הכתובות ושמענו את דברי הצדדים בעל-פה. ככלל, מצאנו את ממצאיה של הערכאה המבררת – מעוגנים בראיות, ואת מסקנותיה – מצויים במתחם הסבירות שבית המשפט של ערעור לא יתערב בגדרו. עם זאת, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור ולהורות על שני תיקונים בפסק-הדין, ואלה הם:

ראשית , לגבי ניכוי תגמולי המל"ל העתידיים: אין מחלוקת כי בחודש פברואר שנת 2003 חדל המל"ל לשלם גמלת נכות למערער. חרף זאת, הורה בית המשפט קמא על ניכוי הגמלאות שעשויות להשתלם למערער בעתיד אם יגיש תביעה למל"ל; בפסק-הדין הורה בית המשפט על ניכוי גמלאות מלאות, אך במסגרת החלטתו בבקשה לתיקון טעות סופר, העמיד בית המשפט את הניכוי על שיעור של 25% מהגמלאות שצוינו בחוות-הדעת האקטוארית. נראה, כי לא היה מקום לניכוי כלשהו של גמלאות שעשויות להשתלם בעתיד, שכן, לא ברור על מה נסמכת ההנחה שהמערער יהא זכאי לגמלאות אלה. אדרבא, נראה כי המערער אינו עומד כיום בתנאים לקבלת הגמלה, וטענת המשיבים כי עשויה לחול החמרה במצבו וכי אז יוכל הוא לשוב ולפנות למל"ל ולקבל גמלאות, אינה מצדיקה להניח מראש כי אכן כך יהיה. הנחה כזו מעוררת מניה וביה את החשש הממשי כי אם לא תחול החמרה כאמור, ימצא עצמו המערער-הניזוק בפני שוקת שבורה וללא אפשרות, ולוּ רעיונית-אקטואלית, לקבל פיצוי ממקור כלשהו לצורך הטבת נזקיו.

שנית , לגבי ניכוי מס הכנסה לצורך חישוב הפסד ההשתכרות בעתיד: בית המשפט ניכה מבסיס השכר שנקבע (השכר הממוצע במשק) מס בשיעור של 25%. בכך טעה (יצוין כי המשיבים אינם מעלים כל טענה בעניין זה וככל הנראה אינם חולקים על כך שנפלה טעות בפסק-הדין). הלכה היא, לגבי פסיקת פיצויים לקטין, כי בקביעת הפיצוי עבור הפסד השתכרות יש להביא בחשבון את שיעור המס החל בעת קביעת הפיצויים על-פי נתוניו האישיים של הנפגע באותה עת. הלכה זו יפה גם למקרה שבפנינו, לאור גילו הצעיר של המערער ומצבו האישי בעת פסיקת הפיצוי. על כן, בענייננו, יש לקבוע את שיעור המס לפי הטבלאות הרלבנטיות ביחס לרווק המשתכר את השכר הממוצע במשק (ראו ע"א 8452/02 פלוני נ' כהן (טרם פורסם)). בעלי-הדין יערכו את החישוב בהתאם. עם זאת, לא ראינו עילה לשנות מן הסכום הגלובאלי שנפסק עבור הפסדי השכר בעבר.

הערעור מתקבל אפוא בשני המובנים האמורים. הערעור שכנגד נדחה. המשיבים ישאו בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 25,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' ברלינר :

אני מסכימה.

ש

ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.